מבזק משפטי מיסים – תשלום בגין “אי תחרות” כהכנסה פירותית – פסיקה חדשה
הרינו לעדכנכם כי ביום 19.01.2014 ניתן פס”ד ע”י ביהמ”ש המחוזי בת”א בעניין אברהם קרינגל נ’ פ”ש פ”ת (עמ”ה 10 – 01 – 6790), העוסק, בין היתר, בנושא תשלום בגין אי תחרות ובעיקר בסיווגו לצורכי מס. פס”ד עושה קצת סדר בנושא הסבוך הזה (במשקפי דיני המס), ומפאת חשיבותו הרינו להביא את עיקרו:
המערער עבד כ 38 שנה בחברת אסם ובשנים האחרונות כיהן כמשנה למנכ”ל. המערער פרש מעבודתו ביום 30.11.04 וביום 26.12.04 חתם על הסכם עם המעביד לפיו יקבל תשלום בסך 4 מיליון ₪ תמורות התחייבותו לא להתחרות בעסקיה של אסם במשך שנתיים. הכסף הופקד בנאמנות ובתום השנתיים השתחרר למערער בצירוף ריבית והפרשי הצמדה (להלן: “תשלום בגין אי תחרות”). המערער דיווח על הכנסתו כ”רווח הון” בדוחותיו האישיים.
השופט אלטוביה קיבל את עמדת מס הכנסה בקובעו כי התשלום בגין אי תחרות ניתן למערער בקשר לפרישתו ולא לשם אי תחרות בעסקי המעביד. לביסוס קביעתו הסתמך השופט על הסכמים של המעביד עם בכירים אחרים במסגרתם התחייבו אותם בכירים לא להתחרות (לרבות שמירת סודיות) בעסקי המעביד במשך שנתיים כחלק אינטרגלי מהסכם העבודה המקורי אף ללא קבלת תשלום נוסף. לשון אחר – לדעת בית המשפט, ההסכם שנחתם סמוך לאחר פרישתו נועד בעיקרו להעניק למערער תשלום נוסף עם פרישתו (פיצויי פרישה מוגדל ואו בונוס פרישה) במסווה של תמורה בגין אי תחרות, והכל לשם הפחתת שיעור המס. יובהר כי קביעתו זו של ביהמ”ש היתה חרף העובדה שהתשלום בגין אי תחרות חוייב במע”מ.
השופט אלטוביה לא מסתפק בקביעה האמורה לעיל (שדי בה בכדי לדחות את הערעור) בעודו מבחין בין המקרה דנן לשני מקרים אחרים שנפסקו בנושא זה [פס”ד אבידן (מחוזי חיפה) ופס”ד ברנע (מחוזי מרכז)] בקובעו כי יש לסווג תשלום בגין אי תחרות כהכנסה פירותית (מס מלא) מקום שהתשלום בא למנוע תחרות ואו שימוש במידע המבוסס על סודות מסחריים של המעביד אשר נרכשו ע”י העובד תוך כדי עבודתו [להבדיל ממקרים (שאותם יש לבחון בנפרד) שבהם התשלום נועד למנוע מהעובד להשצמש ביתרונותיו העסקיים שלא נרכשו במהלך עבודתו אצל המעביד]. לסיום נציין כי ביהמ”ש פסק הוצאות משפט חריגות על המערער בסכום של 250,000 ₪.
