עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 970

בית הדין האזורי
ביקורת שיפוטית לטובת החזרת חיילים משוחררים לעבודה

עובד מדינה שאחרי שנשלח אליו צו גיוס לשירות חובה, התפטר מטעמים של לימודים אקדמיים, וגויס בפועל כעבור מספר חודשים. התובע פנה לוועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים בתביעה להחזירו לעבודה ונדחה. גם ערעורו על החלטת הוועדה לבית הדין נדחה. נפסק בתמצית כך:

• המדובר במקרה תקדימי מוקשה, במצב משפטי של פסיקה מעטה מאז חקיקה חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) ב-1949, וגם פסיקה מעטה זו היא מלפני תיקון החוק בשנת 1977.
• החוק המקורי נותן עדיפות מלאה וכמעט מוחלטת לקבלת חייל משוחרר בחזרה לעבודה. זאת, באופן הגובר על כל שיקול הסכם או נוהל, האוסר על המעסיק לערוך לחייל המשוחרר מבחני התאמה, והמעדיף את החזרת החייל המשוחרר לעבודה גם במחיר של פיטורי עובד אחר.
• החוק המקורי המיטיב נועד להקים חומה בצורה נגד ניסיונות של מעסיקים שלא לקלוט חיילים משוחררים. תיקון החוק בשנת 1977 צמצם את אוכלוסיית הזכאים לעובד בגיל 20 והורה שהחוק לא יחול על מי שלפני הגיוס קיבל פיצויי פטורים.
• במקרה הנדון, המערער בחר למשוך את כספי הפיצויים שהיו מופקדים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובכך ניתק את הקשר בין הגיוס לבין החזרה לעבודה, והכשיל את תביעתו. זאת, למרות שבפועל שוחררו לו רק חלק ממלוא פיצוי הפיטורים.
• בנוסף, גיוסו בפועל של המערער נדחה מקבלת הצו למשך ארבעה חודשים, כך שסמוך לפני גיוסו בפועל, הוא לא היה עוד עובד מדינה.
• ארבעה חודשים הינו פרק זמן שלא ניתן לראותו כסמוך.
• תכלית החוק הינה ליצור רציפות בהעסקת חייל, המנותקת בגלל הגיוס ולא מטעמים אחרים, והמערער לא פנה לחזור לעבודה בתקופה שבין התפטרותו לגיוס בפועל.
• בית הדין העיר שמדובר בערעור בעניין של חוק לטובת חיילים משוחררים. היה מצופה מהמדינה לא לעמוד על קוצו של יוד. מבחינה ציבורית, ברוח החוק היה נכון למצוא דרך לקבל את המערער לעבודה עם שחרורו מגיוס החובה או לתת למערער עדיפות במכרז אליו התמודד וענה על תנאי הסף, ואכן המדינה הייתה מוכנה לשקול הצעות ברוח זו, אך המערער הוא שסירב להן בתוקף. לכן, משפטית ערעורו נדחה.
• בית הדין עדיין המליץ למדינה לשלב את המערער בעבודה בכל זאת, ולא חייב את המערער בהוצאות.