עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 963

במכרז לתחזוקה ולהקמת גינות בעירייה אחד המציעים הציע הצעה אטרקטיבית מכל הבחינות למעט אחת – שיעור ההנחה שננקב על-ידי המציע לגבי שכרם היומי של עובדי הכפיים היה ל-210 ₪, מתחת לשכר המינימום היומי של 228 ₪. ועדת המכרז פסלה את ההצעה וזיכתה את המציע השני ששיעור ההנחה שהציע היה נמוך יותר ותאם את שכר המינימום. בית המשפט המחוזי פסק כי ועדת המכרז טעתה וביטל את ההחלטה. בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של החברה שזכתה ופסק:

• עקרון יסוד במשפט הישראלי הוא עקרון שוויון ומניעת אפליה.
• במשפט העבודה קיים חוק מיוחד, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה האוסר אפליית עובד או דורש עבודה לרבות מחמת שירות מילואים ו/או מחמת תנאים שלא ממין העניין, בקשר למהותו ולאופיו של התפקיד.
• החוק אוסר על מעסיק לדרוש ממועמד לעבודה – שאינו גוף בטחוני – את הפרופיל הצבאי שלו ולפגוע בו מחמת סירוב למסור פרופיל צבאי.
• בתביעות לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מוטלת החובה על המעסיק להוכיח כי הוא פעל שלא בניגוד להוראות החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה.
• למרות שהמעסיקה העידה כי המועמדת נראתה לה כלא מתאימה לעבודה בחנות ספרים עמוסה, היא נקטה בשאלה בעניין השרות הצבאי כדי לא לפגוע בה. בית הדין פסק כי השיקול בדבר אי השרות הצבאי היה מרכיב דומיננטי בהחלטת המעסיקה שלא לקבלה לעבודה ולסיים את הריאיון הקצר. מה גם, שאי השרות הצבאי לא היה שיקול ממן העניין למהות העבודה בחנות ספרים.
• די בכך שאחד משיקולי המעסיקה היה מפלה כדי להכתים את כל ההחלטה שהובילה לאפליה תוצאתית ולקבלת התביעה.