בית הדין הארצי
הממונה על עבודת נשים רשאי להתיר פיטורי עובדת
בטיפולי פוריות נוכח קרע חריף אמיתי שלא ניתן לאיחוי
עובדת אשר החלה בטיפולי פוריות לאחר שנה בה עבדה כמזכירה וכמנהלת משרד בחברה העוסקת בתחום הנדל"ן פוטרה מעבודתה. בעקבות מגפת הקורונה החברה ביקשה וקיבלה היתר מהממונה על עבודת נשים להוצאת העובדת לחל"ת. לאחר מכן קיבלה החברה גם היתר להפחתת שכרה ולבסוף קיבלה היתר לפיטורי העובדת עקב משבר אמון למרות שהייתה בטיפולי פוריות. העובדת ערערה על החלטות בתי הדין קמא והממונה להתיר את הפחתת שכרה ואת פיטוריה אשר לטענתה מפרות את הוראות חוק עבודת נשים.
בית הדין הארצי דן תחילה בפרשנות חוק עבודת נשים והבחין בין שני מצבים הנוגעים להיקף סמכותו של הממונה על עבודת נשים. במצב הראשון, כאשר הפחתת שכר או פיטורי עובדת קשורים לעילה מוגנת בתקופה המוגנת (כגון, טיפולי פוריות, הריון, לידה, חופשת לידה והורות) ההגנה על העובדת היא מוחלטת והממונה אינה מוסמכת לפטרה. במצב השני שהפחתת השכר או הפיטורים אינם קשורים לבסיס ההגנה בחוק מוקנות לממונה סמכות ושיקול דעת להתיר את הפיטורים אם לאו.
בית הדין דחה את ערעור העובדת בגלל הנסיבות המיוחדות לפי המצב השני. נפסק כי הפחתת השכר לא נעשתה עקב עילה מוגנת בחוק עבודת נשים, אלא בשל אילוצי משבר הקורונה, ללא קשר לטיפולי הפוריות ולכן הייתה הצדקה כלכלית ממשית בהפחתת השכר. באשר להיתר פיטורי העובדת, נפסק כי ההיתר ניתן בשל משבר אמון בין העובדת לבין המעסיקה שנבע מהתנהגות העובדת והוביל לקרע חריף ואמיתי שלא ניתן לאיחוי, אשר פגע באופן משמעותי ביחסי העבודה התקינים, ללא קשר לטיפולי הפוריות ולכן אין תוחלת מעשית בכפיית העסקתה.
ע"ע (ארצי) 1304-12-21, אורלי גיאת – הממונה על חוק עבודת נשים במשרד הכלכלה והתעשייה, (פורסם בנבו 22.01.2023)
בפני כב' השופטת הנשיאה ורדה וירט ליבנה, כב' השופט רועי פוליאק, כב' השופטת חני אופק גנדלר, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברכה סמו, נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון
בית הדין האזורי
נפסלו ראיות של מעסיק שהושגו בחיפוש אקטיבי
במסנג'ר פרטי של עובדת בטלפון המעסיק
חברה העוסקת בטיפולים אסתטיים הגישה כנגד עובדת שלה לשעבר תביעה בטענה כי העובדת הפרה אמונים והשתמשה שלא כדין ברשימת הלקוחות של החברה וכי פנתה לרופאים כדי להציע להם את רשימת הלקוחות של החברה.
בית הדין קבע כי אין להתחשב בראיות שהשיגה החברה על-ידי כניסה לתוכנת העברת המסרים, מסנג'ר, שנותרה פתוחה לאחר שהעובדת החזירה את הטלפון הנייד לחברה בסיום העבודה. בנוסף נפסק כי העובדה שמדובר בטלפון נייד של החברה, שהעובדת עבדה עליו במהלך העבודה, לא נתנה למעסיק הכשר לפעול כפי שפעל. בית הדין קבע כי החברה נכנסה באופן אקטיבי ומכוון לתוכנת המסנג'ר ובדקה בהיסטוריית ההודעות הפרטיות של העובדת. בית הדין קבע כי מעסיק אינו רשאי להיכנס לנתוני התוכן של ההתכתבות האישית של העובד ולהפר בכך את פרטיותו אלא אם קיבל את הסכמת העובד לחדירה לתוכן ההתכתבות האישית שקיים בתיבת הדוא"ל המקצועית. בית הדין קבע כי הראיות שהציג המעסיק הושגו באמצעות חדירה לא ראויה ולא מידתית לפרטיות העובדת, בניגוד להוראות הפסיקה ותוך פגיעה קשה וחמורה בפרטיותה ולכן יש לפסול אותן, ולדחות את תביעת המעסיק.
סע"ש (חיפה) 176-11-20, הארט 4 יו בע"מ – מירב אביטן, (פורסם בנבו 27.3.2023)
בפני כבוד השופט טל גולן, נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשל, נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי
לפסיקה המלאה ניתן ללחוץ על הלינק או לפנות לאתר www.nevo.co.il או לאתר www.court.gov.il
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
בכל שאלה ניתן לפנות ל:
חיים ברנזון, שותף בכיר במחלקת דיני עבודה ורילוקיישן – haim.berenson@goldfarb.com
עופר רביד, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – ofer.ravid@goldfarb.com
אסף ברנזון, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – assaf.berenson@goldfarb.com
יעל דולב, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – yael.dolev@goldfarb.com
