עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 938

עובד עיריית אילת, שעבד כ-36 שנה ושימש כמנהל מחלקת חניה בעירייה עד למועד פרישתו במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת לגמלאות, הגיש תביעה לתגמול עבור כונניות וזכויות נוספות. עיריית אילת הגישה תביעה שכנגד להשבת הטבות פרישה עודפות ששולמו לעובד מעבר למתחייב על פי דין.

בית הדין ציין כי הפסיקה הכירה בלגיטימיות הדרישה מעובד לחתום על אישור העדר תביעות, כתנאי לתשלום תנאי פרישה מיטיבים. בעניינו, העובד העלה את דרישתו לתשלום רטרואקטיבי עבור כוננויות, עוד בהיותו עובד העירייה. למרות זאת, החליט במודע לחתום על כתב ויתור ללא כל הסתייגות ומבלי להעלות כל טענה בעניין זה במועד הפרישה, וזאת לצורך קבלת הטבות הפרישה המיוחדות. העובד בחר בקבלת תנאי הפרישה המיטיבים לפי תכנית הפרישה על פני מיצוי דרישתו לתשלום עבור כוננויות. בית הדין קבע כי משכך, יש ליתן תוקף להוראות כתב הוויתור ודין תביעת העובד לתגמול כוננויות להידחות על הסף וגם לגופה. בית הדין דחה את התביעה שכנגד של העירייה מאחר והתביעה שכנגד להשבת הטבות הפרישה ששולמו לתובע היא בלתי מידתית. וזאת, מאחר שבסוף ההתדיינות נדחו כל תביעותיו של העובד ואין כל סכום יתר מעבר למה שהעירייה שילמה לתובע. אך בנסיבות אלה, זכאית העירייה מהעובד להוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.