בית הדין הארצי
על עובד המסרב לדווח על שעות עבודתו מוטל נטל
השכנוע להוכיח תביעה לשעות נוספות
חברה לניקיון לולים הגישה ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי, אשר במסגרתו חויבה החברה בתשלום גמול שעות נוספות.
בית הדין הארצי הפך את החלטת בית הדין האזורי וקבע בין היתר כי כאשר מעסיק ממלא את חובותיו ומבצע רישום ומעקב שעות עבודה והעובד מסרב לבצע את חלקו ברישום, אין הצדקה להחיל את החזקה של תיקון 24 לחוק הגנת השכר. לפי החזקה -הניתנת לסתירה- חל היפוך בנטל השכנוע במצבים בהם מעסיק לא הציג דוח נוכחות, שאז נטל השכנוע עובר אל המעסיק ביחס לעד 60 שעות נוספות חודשיות. בעניין הנדון, המעסיקה ביקשה מעובד אחד לדווח על שעות העבודה שלו, אך הוא סירב. לכן, קבע בית הדין הארצי כי אין להחיל את החזקה שנקבעה בתיקון 24, והנטל נשאר על שכמו של העובד לשכנע שעבד בשעות נוספות. באשר לעובד אחר שערך דיווחי נוכחות בזמן אמת ועל יסוד דיווחיו שילמה לו המעסיקה גמול שעות נוספות באופן שוטף, עובד כזה אינו יכול להתנער מדיווחיו ולתבוע תוספת לגמול השעות הנוספות ששלומו לו, אלא אם כן יוכיח כי הדיווח החסר נעשה בגלל תכתיב של המעסיק. בית הדין הארצי פסק כי יש לקבל את הערעור של החברה ולבטל את חיובה בתשלום גמול שעות נוספות.
ע"ע (ארצי) 15071-09-22, קומיי פרוטאין מחזור (1993) בע"מ – מאיר סעד בוטה, (פורסם בנבו 19.7.2023)
בפני כבוד השופטת לאה גליקסמן, כבוד השופטת חני אופק גנדלר, השופטת מיכל נעים דיבנר. נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים, נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן
בית המשפט האזורי
מעסיק שהפר את חובתו למנוע העסקה פוגענית של עובדו
מפני יחס פוגעני של חבריו לעבודה חויב לשלם 40,000 ש"ח
עובד שעבד שלוש שנים במכון לרישוי רכבים ובדיקות קניה והסובל מבעיות נפשיות, הגיש תביעה לפיצויים בגין יחס פוגעני וזכויות נוספות.
בית הדין פסק כי חובת האמון וחובת תום הלב מחייבים את הצדדים לחוזה העבודה, הן את העובד והן את המעסיק, להימנע מפני פגיעה הדדית זה בכבודו של זה. בית הדין ציין כי, כפי שנפסק בעבר, על המעסיק מוטלת החובה לדאוג לרווחתם של עובדיו, ולספק להם סביבת עבודה השומרת על כבודם כאדם וכעובד, ומאפשרת ביצוע העבודה באווירה רגועה, ונטולת התעמרות. בענייננו, בית הדין קבע כי מנהליו של העובד ידעו שיתר העובדים צוחקים ולועגים לעובד על מצבו הנפשי. למרות שהעובד ביקש ממנהליו לפעול להפסקת ההצקות משאר העובדים בנוגע למצבו הרפואי ובמקום להפסיק זאת, הם שיתפו פעולה עם העובדים. בית הדין פסק כי העובד זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב ובכבודו במקום העבודה בסך 40,000 ש"ח.
סע"ש (תל אביב-יפו) 9951-06-20 מיכאל בלפר – טסט בשרון מכון רישוי כפר סבא בע"מ (פורסם בנבו 1.8.2023)
בפני כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי, נציג ציבור (מעסיקים) מר בנימין חממי, נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה סוזן סמק
לפסיקה המלאה ניתן ללחוץ על הלינק או לפנות לאתר www.nevo.co.il או לאתר www.court.gov.il
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
בכל שאלה ניתן לפנות ל:
חיים ברנזון, שותף בכיר במחלקת דיני עבודה ורילוקיישן – haim.berenson@goldfarb.com
עופר רביד, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – ofer.ravid@goldfarb.com
אסף ברנזון, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – assaf.berenson@goldfarb.com
יעל דולב, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – yael.dolev@goldfarb.com
