עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 932

עובד שעבד במאפיה שבע עשרה שנה, נתפס בגניבת כסף ולחמים והחברה החליטה לסיים את העסקתו לאחר שימוע. העובד הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ורכיבים נוספים. מנגד, החברה הגישה תביעה לשלילת פיצויי פיטורים והשבת הכספים שהופקדו בקופת הגמל ותביעה לקבלת פיצויים בגין הגניבה.

בית הדין האזורי קיבל חלקית את תביעת העובד וקבע כי העובד התפטר ולא פוטר. זאת, בהסתמך על כך שבמהלך השימוע ציין העובד כי הוא אינו מעוניין להמשיך את עבודתו נוכח ההאשמות המופנות כלפיו. בית הדין האזורי פסק כי החברה זכאית להשבת כספי הפיצויים החלקיים שהופקדו בקופת הגמל. בנוסף, חויב העובד לשלם פיצוי בסך 40,000 ש"ח בגין הפרת חובת תום הלב והאמון. עוד נקבע כי לא נפלו פגמים בהליך השימוע ותביעתו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחתה.

העובד ערער וטען כי הגניבה הינה האשמת שווא שלא הוכחה ראייתית, הליך השימוע היה פגום וכי הקביעה שהוא התפטר ולא פוטר היא שגויה. בית הדין הארצי פסק כי הקביעה כי המערער התפטר מעוררת קושי בשלושה מובנים: המערער לא יזם את סיום ההתקשרות, ספק אם במהלך השימוע הובא לידי ביטוי רצונו הכן והחופשי. הוא קיבל את הדין של סיום העבודה באשמתו אך לא התפטר, וספק אם מכתב המעסיק המקבל את התפטרותו משקף נכון את העובדות. בית הדין הארצי קיבל חלקית את ערעור העובד וקבע כי החברה הייתה הגורם הדומיננטי שיזם את הליך סיום יחסי העבודה ולכן החברה חייבת בתשלום פיצוי פיטורים. שנית, לעניין שלילת פיצויי פיטורים בגין הגניבה בית הדין הארצי קבע כי המעשים שעשה המערער הינם חמורים, אך קביעת בית הדין האזורי אינה מידתית ואינה מאוזנת. שלילת הפיצויים צריכה להיות חלקית כך שתשקף את הפער בין היות המערער עובד מסור לאורך מרבית שנות עבודתו הארוכות, לבין חומרת המעשה ותשקול את תכליתם הפנסיונית והביטוחית של כספי הפיצויים המופקדים בקופת הגמל. על כן, נקבע לשלול רק 50% מפיצויי הפיטורים של המערער כך שיקבל כ- 100,000 ₪.