עדכון לקוחות | עובד ומעסיק – עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 913 (19.3.23)

מוכרנית אשר התפטרה מעבודתה לאחר כ-8 חודשי העסקה, תבעה ממעסיקתה ומהממונה עליה פיצויים בגין הטרדה מינית ובגין כשלי המעסיקה בבירור תלונתה.

בית הדין פסק כי בהתאם לנסיבות המקרה ולחוק למניעת הטרדה מינית, התובעת הוטרדה מינית. תנועות גוף של הממונה עליה ואמירות בעלות אופי מיני מצידו שהופנו אליה בזמן עבודתה, גם כשהן לא כרוכות במגע פיזי, הן הטרדה מינית מילולית תוך ניצול מרות. נפסק כי המעסיקה לא הקפידה למלא אחר הוראות החוק, התנכלה לתובעת והפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. המעסיקה שיבצה את התובעת בסניף מרוחק, זימנה את התובעת לשימוע תחת טענות שלא הוכחו אשר במהלכו התובעת אוימה בניסיון להחזירה מתלונתה ולגרום להתפטרותה. המעסיקה לא מינתה ממונה מתאימה ונגישה, שבקיאה בחוק ובעלת יחסי אנוש טובים. המעסיקה לא נקטה אמצעי מנע, לא יידעה את העובדים באופן אפקטיבי כמתחייב ולא נקטה אמצעים למניעת הישנות של מקרי הטרדה מינית נוספים. כשלים אלה הביאו את התובעת להתפטר מעבודתה.

בית הדין פסק לתובעת פיצוי בגין הטרדה מינית מילולית בלבד מהממונה עליה בסך 20,000 ש"ח. אולם על המעסיקה נפסק לפצות את התובעת בסך 185,000 ש"ח בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ההתנכלות והכשלים בבירור וכן ב- 25,000 ש"ח נוספים בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בית הדין האזורי – מעסיקה חויבה בפיצוי של 80,000 ש"ח בשל יחס כושל לעובדים עם מוגבלות

התובעת, נכה בעלת מוגבלות פיזית, הועסקה במשך כ-4.5 שנים בחברת כרטיסי אשראי כנציגת שירות ופוטרה. התובעת לא קודמה בעבודתה בשל מוגבלותה הפיזית ותובעת, בין היתר, פיצוי כנזק לא ממוני בגין פגיעה בכבודה והפליה שלה על רקע מוגבלותה.

בית הדין קבע כי על החברה, המעסיקה מעל ל-100 עובדים, חל צו הרחבה לעידוד והגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות. משכך, עליה למנות אחראי לקידום תעסוקת עובדים עם מוגבלות. בית הדין פסק כי החברה לא פעלה כדין בכל הנוגע ביחס לאנשים עם מוגבלות. החברה לא ערכה בירור יסודי ומובנה של הצרכים של העובדת והפתרונות המתאימים למוגבלותה. החברה לא בנתה נהלי עבודה מסודרים, לא התאימה את שעות העבודה ולא העניקה חניה מונגשת. כך גם, החברה לא ערכה תכנית מובנת להתנהלות מול העובדת וכל זאת על מנת לשלב את העובדת בעלת המוגבלות בצורה מיטבית ולתת לה הזדמנות שווה. בית הדין קבע כי החברה נקטה בגישה פאסיבית, במקום גישה אקטיבית, כלפי העסקתה של העובדת משכך העובדת חוותה סבל נפשי ופיזי ונאלצה להיעזר בחבריה לעבודה לצורך התניידותה. זאת ועוד, החברה מנעה מהעובדת להתקדם בשל מוגבלותה.

בית הדין פסק פיצוי לעובדת בגובה 50,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני בשל פגיעה בכבודה והפלייתה על רקע מוגבלותה, פיצוי בגובה 25,000 בגין עוגמת נפש, פיצוי בגובה 5,000 ₪ בלבד בגין פיטורים שלא כדין מאחר שהפיטורים בוצעו כדין אך לא הוצע לעובדת עבודה חלופית או אף לא נשקלה, ובנוסף תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות.