בית הדין האזורי – מעסיקה חויבה בכ – 200,000 ש"ח בגין כשלים מערכתיים ואישיים בטיפול בתלונה על הטרדה מינית
התובעת הועסקה במשך כשמונה חודשים כמוכרנית בסניפי המעסיקה בירושלים והתפטרה לאחר שהעלתה טענות של התנכלות שחוותה בשל תלונה שהגישה על הטרדה מינית מצד מנהל הסניף. התובעת תבעה, בין היתר, פיצויים על הטרדה מינית ועל כשלי המעסיקה בברור תלונתה.
בית הדין קבע כי החוק למניעת הטרדה מינית מטיל על המעסיקים חובה לנקוט אמצעים שונים לשם מניעת הטרדה מינית והתנכלות, כחלק מחובתם לספק לעובדיהם סביבת עבודה נאותה ושוויונית השומרת על כבודם. בית הדין הדגיש כי בירור תלונה על הטרדה מינית חייב להיות תוך זמן סביר ולהתנהל באופן דיסקרטי, הוגן, קשוב ומכבד. בית הדין פסק כי המעסיקה לא הקפידה על הוראות החוק. המעסיקה לא מינתה ממונות על הטרדה מינית הבקיאות בחוק ובתקנות, ובעלות יחסי אנוש טובים. נפסק כי התלונה הייתה מוצדקת והתקיימה הטרדה מינית וניצול מרות מצד מנהל הסניף מאחר שגם אם המוטרדת לא הראתה למטריד כי אינה מעוניינת, התנגדותה באה לידי ביטוי בדרך של עזיבת מקום עבודה. המעסיקה בחרה להתנכל לתובעת בדרך של שיבוצה לעבודה בסניף מרוחק, זימנה אותה לשימוע שבמהלכו הושמעו נגדה דברי איום בוטים ובכך גרמה לתובעת להתפטר עם עוגמת נפש מרובה. בית הדין פסק כי מנהל הסניף ישלם לתובעת פיצוי בגובה 20,000 ש"ח כיון שהמדובר היה בהטרדה מילולית חוזרת ללא מגע פיזי. אולם כנגד המעסיקה, פסק בית הדין פיצויים כוללים בגובה 185,000 ש"ח מתוכם פיצוי בגובה 85,000 ש"ח בגין הכשלים המערכתיים, במילוי אחר הוראות החוק והתקנות ובגין הכשלים והתנכלות בטפול האישי בתלונת העובדת.
תוצאת פסק הדין וסכום הפיצוי הגבוה אשר הוטל על המעסיקה, בין היתר בגין אי הכשרה נאותה של האחראית למניעת הטרדה מינית, מחדדים עד כמה חשוב שמעסיקים יוודאו שהאחראית למניעת הטרדה מינית מטעמם אכן עברה הכשרה נאותה והיא בקיאה בהוראות החוק, וזאת מעבר להדרכות הרגילות אותן מומלץ להעביר לעובדי החברה מעת לעת.ראו גם מזכרנו המפורט בעניין איסור הטרדה מינית גם ביחסי השפעה:
בית הדין האזורי – עובדת משק בית שלא יידעה מעסיק פרטי שיש לה הסדר פנסיוני קודם לא זכאית לרצף פנסיוני מהיום הראשון אלא לביטוח חובה בחלוף 6 חודשים
עובדת משק בית שהועסקה אצל מספר מעסיקים פרטיים בתקופות שונות ובהיקפים שונים התפטרה מעבודתה עקב מחלה ותבעה פיצוי בגין פנסיית נכות שלטענתה נמנעה ממנה בשל אי ביטוחה בקרן פנסיה או בקרן ביטוח במהלך תקופת העסקתה.
בית הדין קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי על הצדדים חל צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק שלא ניתן לותר עליו או להתנות עליו, ולכן חובת הביטוח הפנסיוני היא חובה מוחלטת הקיימת גם במקרה שהעובדת סירבה לביטוח והסכימה לקבל את כספי הביטוח לכיסה. עם זאת, מאחר שלא היו ראיות לפיהן ניתן לקבוע כי לתובעת היה הסדר ביטוחי קיים, התובעת הייתה זכאית לפי צו ההרחבה להפקדות פנסיוניות רק כעבור 6 חודשי עבודה אצל כל אחד מהמעסיקים. לא ניתן להטיל אחריות על מעסיק פרטי של עובדת משק בית בגין הפרת חובת הבירור היזום בנוגע להתקיימותו של הסדר פנסיוני קודם במצב בו לא היה קיים ביטוח כזה, והתובעת לא טענה שיידעה את המעסיקים בדבר קיום הסדר ביטוחי קודם.
בית הדין פסק כי על המעסיקים לשלם לתובעת פיצוי בסך 118,623 ש"ח בגין אי ביטוחה בביטוח נכות פנסיוני מהחודש השישי לתקופת העסקתה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 23,000 ש"ח
לפסיקה המלאה ניתן ללחוץ על הלינק או לפנות לאתר www.court.gov.il
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
בכל שאלה ניתן לפנות ל:
