בית המשפט העליון
הלכה חדשה בהיטלי פיתוח –
אימוץ תורת שני השלבים בבחינת חוקיות החיוב
הלכה חדשה בחיובי היטלי פיתוח נקבעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת.
בית המשפט התבקש לבחון דרישות לתשלום היטל סלילה והיטל תיעול שהושתו על-ידי המועצה המקומית חצור הגלילית לנכסים ותיקים, המחוברים מזה שנים ארוכות לתשתיות עירוניות, כך שעל פני הדברים כבר בוצעו עבודות פיתוח לאורך השנים וכבר קמה בעבר עילה לחיובם בתשלומי פיתוח.
המערערים עתרו לבית המשפט המחוזי כנגד החיובים וטענו שבנסיבות האמורות אין לרשות המקומית עילה להשתת החיוב. בית המשפט המחוזי דחה את העתירות ועל כן הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע, עקרונית, כי בחינת החיובים בהיטלי פיתוח תתבסס על תורת שני השלבים, כפי שהוצעה על-ידי היועצת המשפטית לממשלה. בשלב הראשון – תבצע הרשות המקומית סדרת בדיקות שמטרתם לבחון האם הוטל בעבר חיוב והאם שולם. על הרשות לבחון כל אינדיקציה שיכולה לסייע לה בבירור זה לרבות מועד כניסתם לתוקף של חוקי העזר, מועד מתן היתרי בנייה, מועד ביצוע עבודות פיתוח, זהות המבצע, ועוד. אם בסיום הבדיקה יתברר שקיימת עילה להפקת דרישת תשלום הרי שאז יחל השלב השני – השלב שבו הנטל עובר לכתפיו של הנישום להוכיח כי ההיטל שולם על-ידו בעבר, אם באופן מלא או אם באופן חלקי, ובכל מקום להוכיח ששולם תשלום המקים עילת קיזוז מהתשלום שהופק.
בעניין שנדון נקבע, כי לא שולמו תשלומים קודמים, על אף כל האינדיקציות שנבחנו. עוד קבע בית המשפט העליון, כי, עקרונית, לרשות המקומית קמה עילת חיוב בהיטל סלילה בגין עבודות חדשות, גם במצב שבו כבר נסלל בעבר כביש גובל אך זאת תחת התנאים שמדובר בעבודות תשתית משמעותיות שנועדו לשדרוג של ממש (בשונה מעבודות תחזוקה) וכי לא נגבה תשלום המקים עילה לקיזוז או ביטול החיוב.
לבסוף דחה בית המשפט העליון את הערעורים למעט בנושא תחשיב חוקי העזר ובעניין זה הוחזר הדיון לביהמ"ש המחוזי. המערערים חויבו לשלם למועצה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.
בפני כבוד השופט יצחק עמית, כבוד השופת דפנה ברק ארז, וכבוד השופטת יעל וילנר
בית המשפט העליון
הזכות להגיש בקשה לפיצול
נכס רב תכליתי לצרכי ארנונה במסגרת ההשגה
בית המשפט העליון קבע, כי נישום רשאי לבקש פיצול נכס רב תכליתי תוך כדי הליך קיים, ולא נדרשת בקשה נפרדת כתנאי סף לבחינת הבקשה. פעולת פיצול נכסים נועדה לאשר מצב בו אחד מהנכסים יהיה זכאי לפטור מסוים או לסיווג מיוחד, שלא היה ניתן לו אלמלא הפיצול.
העמותה, המחזיקה בנכס גדול ממדים פנתה למנהל הארנונה וביקשה פטור חלקי מארנונה לנכס המשמש לצורכי ספורט או תרבות בגוף שלא למטרות ריווח. במסגרת הבקשה לפטור ציינה העמותה כי עיקר הנכס משמש לפעילות ספורט ואילו שטח מינורי משמש לקיומם של חוגים אחרים. עוד הציעה העמותה לפצל את הנכס לשני מתחמים כך שהחלק בו נעשה שימוש לחוגים יחויב בנפרד והפטור החלקי יינתן לעיקר השטח המשמש לספורט.
הבקשה נדחתה, והעמותה הגישה ערר בפני ועדת הערר. ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כי ניתן לפצל את הנכס מבחינת זיהויו בספרי העירייה ובכך לפתור את ה"בעיה" לפיה תנאי לזכאות לפטור הוא שהשימוש בנכס יהיה "אך ורק" למטרות ספורט.
מנהל הארנונה הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים אשר קיבל את הערעור.
בית המשפט לעניינים מנהליים קבע, כי תנאי הפטור (פעילות ספורט) מחייבים את הנכס כולו, וכי במקרים מסוימים אפשר יהיה לפצל נכס לצרכי ארנונה, אך נדרשת בקשה מפורשת ונפרדת לכך.
העמותה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שם נקבע, כי בקשה לפיצול נכס ניתן להעלות במסגרת הליך ההשגה, ואין צורך להגישה בנפרד. כך, הוחזר הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בשאלה הספציפית לגופו של עניין.
בית המשפט חייב את העירייה לשלם לעמותה הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.
בפני כבוד המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן, כבוד השופט אלכס שטיין, וכבוד השופטת גילה כנפי- שטייניץ
מתכונת המזכר היא עדכון תמציתי ביותר של פסק דין, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
ערן פייביש, שותף במחלקת נדל"ן, תכנון ובניה – eran.faibish@goldfarb.com
נעמה טולדו, שותפה במחלקת נדל"ן, תכנון ובניה – naama.toledo@goldfarb.com