מבזק תאגידים וניירות ערך | דירקטוריונים בצל הקורונה: חובות הדירקטוריון, עשה ואל תעשה, וכיצד להפחית את הסיכון לאחריות אישית

דירקטוריונים בצל הקורונה:

חובות הדירקטוריון, עשה ואל תעשה, וכיצד להפחית את הסיכון לאחריות אישית

ההתפרצות הגלובלית של נגיף הקורונה (COVID-19) הפכה את הכלכלה הישראלית והגלובלית על פניה. הנגיף טרף (תרתי משמע) את כל הקלפים בשוק. הצמיחה והשגשוג הכלכליים הואטו ודומה כי כמעט נעצרו בבת אחת. הנזק הכלכלי והפיננסי חוצה תחומים וענפים במשק, החל מן הענפים הפגיעים ביותר לנגיף – התעופה והתיירות, ועבור בתחבורה הציבורית (היבשתית והימית), הסקטור הפיננסי, רשתות קמעונאיות, נדל״ן ובנייה, שירותים משרדיים מקצועיים, חיפושי גז ונפט, חינוך והשכלה גבוהה, תרבות, ספורט ופנאי. לפי שעה, עדיין מוקדם מדי מכדי להעריך ולחשב את התמשכות המגיפה ואת היקפה. עם זה, התחזיות ברחבי העולם, לפחות בעתיד הקרוב, הן רחוקות מלעודד.

לאור התפרצות מגיפת הקורונה, דירקטוריונים של כל סוגי החברות, ציבוריות ופרטיות כאחד, נדרשים להתייחס למגיפה ולהשפעותיה הקשות על עסקי החברה. בחוזר זה, אנו מנתחים את התפקוד הראוי של דירקטוריון של חברה אשר נפגעה כלכלית ופיננסית ועסקיה הורעו.

• האטה בתזרים המזומנים של החברה

1. כללי

ביטוי טיפוסי של פגיעה כלכלית בעסק הוא הרעה בתזרים המזומנים שלו. כלכלה פגועה מתורגמת להקטנת מחזורי המכירות, הספקת שירותים מקצועיים או כל פעילות אחרת המייצרת הכנסות. מציאות כאמור דורשת ניהול זהיר של תזרים המזומנים של החברה. הנהלות ודירקטוריונים של חברות חייבים להידרש לנושא מקרוב. עליהם לקטלג ולתעדף את ההוצאות וההשקעות של החברה, הן קצרות הטווח והן ארוכות הטווח.

אם מצבה הכספי של החברה מתדרדר לכדי משבר, שיקולי פיתוח לטווח ארוך נדרשים לסגת מפני ניהול משברי בטווח הקצר, לצורך ייצוב העסקים ככל האפשר ולצמצום הנזק להחזר לנושים (ראו עוד בעניין זה להלן – ״חובות הדירקטורים״). לפיכך, הוצאות החברה צריכות להיבחן, ויש מקום להקטין ולקצץ בהוצאות שאינן ב״ליבת״ העסק כל עוד המשבר בעינו.

בעניין זה, אנו ממליצים על ההתנהלויות הבאות בבחינת best practice:

• • • • קבלת תחזיות פיננסיות עדכניות מן החברה על בסיס שבועי, או לכל הפחות דו-שבועי.
      • גביית תקבולים וסיכום הוצאות על בסיס שבועי, או לכל הפחות דו-שבועי.
      • בחינה מתמדת של ההוצאות, תוך קיצוץ הוצאות שאינן ״ליבה״.

2. חלוקת דיבידנדים ורכישות עצמיות של מניות

נגזרת חשובה של ההאטה וההיחלשות בתזרים המזומנים של החברה היא מדיניות חלוקת הדיבידנדים שלה. חוק החברות, התשנ״ט-1999 (״חוק החברות״) קובע כי הסמכות להחליט על חלוקה היא בידי דירקטוריון החברה (על עוד לא נקבע אחרת בתקנון החברה). סעיפים 302, 303 לחוק החברות אוסרים על חלוקת דיבידנד או רכישה עצמית של מניות אם הדירקטוריון סובר כי קיים חשש סביר שעקב החלוקה החברה לא תוכל לקיים את התחייבויותיה בהגיע מועד קיומם. מבחן זה מכונה בלשון החוק ״מבחן יכולת הפירעון״. מבחן יכולת הפירעון האמור הוא מבחן תזרימי. כדי לקיים את מבחן יכולת הפירעון נדרש הדירקטוריון לבחון, טרם קבלת כל החלטה בעניין חלוקת דיבידנדים, את תזרים המזומנים הקיים והחזוי של החברה ולהשוותו ללוחות ומועדי הסילוקין של התחייבויותיה. אם הדירקטוריון אינו יכול לקבוע כי אין חשש סביר שהחברה לא תוכל לקיים את התחייבויותיה במועדם, הדירקטוריון יהיה מנוע מלהחליט על חלוקת דיבידנד. דירקטוריון שיפר דרישה משפטית זו מפר את חובותיו  – חובת הזהירות או חובת האמונים, לפי העניין והנסיבות (ראו סע׳ 311 לחוק החברות). הדירקטוריון עלול להיתבע על ידי נושה של החברה בתביעה נגזרת, או על ידי נאמן בהליך חדלות פירעון של החברה, ולשאת באחריות אישית להפרת דיני החלוקה.

לנוכח ההאטה בתזרים המזומנים העסקי, חוסר הוודאות באשר להמשך התפתחות מגיפת הקורונה בעתיד הקרוב והשפעתה על תזרים המזומנים הצפוי, נכון יהיה מבחינת דירקטוריונים לבחון מחדש את המדיניות הקיימת של החברה באשר לחלוקת דיבידנדים. ככל שהנסיבות מלמדות כי הדבר נדרש, יש מקום גם לעדכן ולמתן את מדיניות החלוקה באופן שמרני העולה בקנה אחד עם נסיבות משבר המגיפה הנוכחית.

דירקטוריון שסובר כי מצבה הכספי של החברה שפיר ובהתאם מעוניין להחליט על חלוקת דיבידנד, ראוי כי יקדיש תשומת לב מיוחדת לחוסר הוודאות באשר לתזרים המזומנים הצפוי של החברה לנוכח מגיפת הקורונה. טרם החלטה על חלוקת דיבידנד, על הדירקטוריון לנקוט באמצעים הבאים:

• • • • עליו לעדכן את עצמו בדבר הסטטוס העדכני של המגיפה והתפתחותה הצפויה;
      • עליו להתייעץ עם מומחים בדבר ההשפעות הכלכליות והפיננסיות הצפויות של מגיפת הקורונה על הענפים העסקיים שבהם פועלת החברה;
      • עליו לקבל חוות דעת פיננסית מקצועית בדבר תזרים המזומנים הצפוי של החברה לנוכח מגיפת הקורונה.

• השקעות בעלי מניות והלוואות בעלים

אחד המקורות למימון חברות הוא השקעות בעלים – אם בדרך הזרמות הוניות של בעלי מניות שליטה או בדרך של הלוואות בעלים. בעיתות משבר, כאשר קיים מחסור בחלופות מימון, מוסב הזרקור אל התחייבויות מימון קיימות של בעלי השליטה. חשוב כי דירקטוריונים יפעלו באופן אקטיבי כדי להבטיח את קיום התחייבויות המימון וההזרמה של בעלי השליטה ולדרוש מהם את תשלום הכספים לקופת החברה.

יצוין, כי בחברות פרטיות או חברות בשליטה ריכוזית הלוואות בעלים הן אומנם הלוואות תקינות, אולם מבחינה פרקטית הן מועדות להדחייה על ידי בתי המשפט מפני נושים אחרים של החברה. ההסתברות להדחיית הלוואת בעלים גדלה כאשר בית המשפט מוצא התנהלות בלתי תקינה של בעל המניות. התנהלות כאמור מבוטאת בעיקר בנסיבות המגלות חוסר איכפתיות לזכויות נושים אחרים של החברה (כגון, תשלומים ייחודיים לבעל המניות מבלי לשלם באותה עת גם לנושים) או בהון עצמי בלתי הולם (״מימון דק״) של החברה, קרי: חוסר פרופורציונליות בין ההון העצמי שלה להתחייבויותיה, כאשר ההתחייבויות מוגדלות ומועצמות באמצעות הלוואת הבעלים.

• חובות הדירקטורים

1. חובות מכוח חוק החברות

חוק החברות מטיל על נושאי משרה שתי חובות עיקריות: חובת הזהירות וחובת האמונים. חובות אלה דורשות, בהתאמה, מכל דירקטור ונושא משרה לפעול באופן סביר ובתום-לב לטובת החברה. נושאי המשרה נדרשים לקדם את ענייניה של החברה, את טובתה ורווחיותה באופן שבו נושא משרה סביר היה עושה זאת באותן הנסיבות. רכיב מרכזי בקיומה של חובת הזהירות של נושאי משרה הוא קבלת החלטות מיודעת. עיקרה של חובת האמונים הוא להימנע מניגוד עניינים בין עניינו של נושא המשרה לבין טובתה של החברה.

חברה רשאית לפטור, לשפות, או לרכוש ביטוח אחריות עבור נושאי המשרה שלה בגין הפרה אפשרית של חובת הזהירות כלפיה, אך לא בגין הפרה של חובת האמונים.

2. החובה לצמצם נזק לנושים

כאשר חברה סובלת מהתדרדרות כלכלית, המנכ״ל והדירקטורים חשופים לחובת התנהגות שלישית. חובה זו היא חדשה בדין. חובה זו קבועה בסעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח-2018 (״חוק חדלות פירעון״), אשר נכנס לתוקף לפני חצי שנה – ביום 15.9.2020.

סעיף 288 לחוק חדלות פירעון קובע כי:

• • • • דירקטור או מנכ״ל של חברה חדלת פירעון;
      • אשר ידע או היה צריך לדעת על חדלות פירעונה;
      • ולא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון;
      • יישא באחריות אישית כלפי החברה לנזק שנגרם לנושים בגין כך.[1]

״חדלות פירעון״ מוגדרת בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון כ-

• • • • • חדלות פירעון תזרימית (קרי: חוסר יכולת לשלם חובות בהגיע מועד פירעונם); או
        • חדלות פירעון מאזנית (קרי: NAV שלילי).

החובה החדשה הקבועה בסעיף 288 דורשת מכל מנכ״ל ודירקטור של חברה חדלת פירעון לתת בכורה לאינטרס הנושים ולזכויותיהם. האחריות לפי סעיף זה חלה גם על דירקטורים אשר בזמן אמת לא ידעו כי החברה חדלת פירעון, אולם בעיני בית המשפט (בראייה לאחור) היו צריכים לדעת בזמן האמת כי החברה חדלת פירעון. ״היה צריך לדעת״ נבחן לפי מבחן הדירקטור הסביר באותן נסיבות.

על כן, דירקטוריון צריך לעקוב אחר, ולבחון באופן נמשך ותדיר את תזרים המזומנים הקיים והצפוי של החברה. דירקטוריון שמוצא קשיים בתזרים המזומנים של החברה, או צופה קשיים כאמור, צריך להיות ער לחובתו לצמצם את היקף הנזקים לנושים מכאן ואילך. עם זה, אין הכוונה כי על הדירקטוריון לעצור בהכרח לאלתר את המשך פעילותה העסקית של החברה. חובה זו דורשת מן הדירקטוריון לנקוט אמצעים ולהגיב למצב הפיננסי של החברה באופנים שאינם צפויים להעמיק את הגירעון ב-NAV. זו פרשנות מקובלת של סע׳ 214 ל-Insolvency Act, 1986 האנגלי.

יצוין, כי סע׳ 288 לחוק חדלות פירעון הוא חידוש חקיקתי בישראל. לפיכך, נכון להיום, עדיין אין פסיקה המפרשת את הסעיף החדש. עם זה, יש לזכור כי סע׳ 288 נחקק לפי סע׳ 214 ל-Insolvency Act האנגלי ובהשראתו. לפיכך, לצורך פרשנות סע׳ 288 לחוק חדלות פירעון, יש לצפות כי בתי המשפט בישראל יבחנו באופן השוואתי את הפרשנות הקיימת בפסיקת בתי המשפט האנגליים את סע׳ 214 לחוק שם.

לצד קביעת האחריות האישית, סע׳ 288(ב) קובע הגנות (safe-harbors) לטובת המנכ״ל והדירקטורים מפני האחריות האמורה. סעיף-קטן (ב) קובע כי מנכ״ל או דירקטור ייהנו מחזקה כי הם נקטו אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון אם הם נקטו באחד האמצעים הבאים:

• • • • הסתייעו בגורמים המומחים בשיקום חברות;
      • ניהלו משא ומתן עם הנושים כדי לגבש הסדר חוב;
      • הגישו בקשה לבית המשפט לפתוח הליך חדלות פירעון לחברה.

האמצעי השלישי, הגשת בקשה לבית המשפט לפתוח הליך חדלות פירעון, תישקל באופן מעשי אם לא קיימות עוד כל אפשרות ותחזית מעשיות וסבירות לשימור עסקי החברה, לייצובה ולניהולה מבלי להידרש לפניה כאמור לבית המשפט. ואולם, אם הדירקטוריון מאמין וסובר, בהתבסס על החלטה עסקית מיודעת ורציונלית, כי קיימת אפשרות סבירה לנהל את ענייני החברה בהצלחה מחוץ להליכי חדלות פירעון שיפוטיים רשמיים, כאשר עניינם וזכויותיהם של הנושים בראש מעייני הדירקטוריון, רשאי הדירקטוריון לפעול כן.

לצורך כך, טוב יעשה הדירקטוריון אם ישקול ברצינות, במסגרת המשך ניהול והפעלת החברה על ידו, להידרש אל אחת משתי ההגנות הראשונות המנויות בסע׳ 288(ב). כלומר, הדירקטוריון עשוי –

• • • • לשכור לחברה שירותי ייעוץ וסיוע של מומחים בהבראת חברות בקשיים; או
      • ליזום כניסה למשא ומתן הסכמי וישיר עם נושי החברה לצורך קידום הסדר חוב אפשרי.[2]

עוד מוצע, כי הדירקטוריון ישקול גם שילוב של שני האמצעים האמורים יחדיו, אף כי אולי באופן מדורג. כלומר, ראשית ישכור הדירקטוריון את שירותיהם המקצועיים של מומחים בהבראת חברות בקשיים לצורך ייעוץ לדירקטוריון ולצורך ניתוח האפשרויות העסקיות, הפיננסיות והמשפטיות הזמינות בפני החברה בנסיבות הנתונות. לאחר מכן, בהתבסס על ניתוח זה ועל מתווה או תכנית פעולה מוצעים, עשוי הדירקטוריון לפנות אל הנושים, לעדכנם במצבה של החברה ובהמלצות המומחים ולגבש מכאן ואילך במשותף עם הנושים תכנית הבראה (הסדר חוב) לחברה.

לבסוף, יוער כי סע׳ 288(ג) לחוק אוסר מפורשות על חברה לפטור או לשפות את המנכ״ל או דירקטור בגין אחריותו לפי סע׳ 288. האמצעי הפיננסי היחיד האפשרי על פי דין לשם התמודדות עם אחריותו הפוטנציאלית של מנכ״ל או דירקטור לפי סעיף זה הוא ביטוח אחריות נושא המשרה.

3. עשה ואל-תעשה לאור סע׳ 288

להלן ערכנו רשימה (שאינה ממצה), במתכונת של bullets, של כללי עשה ואל-תעשה עבור דירקטוריונים, על מנת להגדיל ולשפר את הסיכוי וההסתברות כי הם יקיימו את חובתם לנושים לפי סע׳ 288 לחוק חדלות פירעון.

• • נקיטת גישה פרו-אקטיבית של הדירקטוריון

    • • • הקפידו על גישה קרובה (hands-on) לעסקי החברה, להתפתחותה ולתכניותיה
        • עיקבו מקרוב ובתדירות אחר התפתחות מגיפת הקורונה, לרבות המצב הידוע העדכני ומגמות מסתמנות מדווחות, ואחר השפעת המגיפה על עסקי החברה, יכולתה לשלם את התחייבויותיה, מצב עובדיה, ספקיה ולקוחותיה
        • עירכו ישיבות של הדירקטוריון או ועדות מוועדותיו בתדירות גבוהה (בהינתן מצב המגיפה ובכפוף למשרד הבריאות, ייתכן כי הישיבות ייאלצו להיערך ולהתקיים דרך, או בסיוע, אמצעים טכנולוגיים)
        • התייעצו עם מומחים (פיננסיים ומשפטיים) בתחום הבראת חברות בקשיים – רכיב זה הוא רכיב מרכזי הפועל לטובת דירקטוריונים הן לפי החוק בישראל והן בפסיקה באנגליה (ביחס לחובה המקבילה הקבועה בדין שם).

  • התמקדות (לפי שעה) בהישרדות של החברה בטווח הקצר

    • • • התמקדו בתזרים המזומנים של החברה לעתיד הקרוב
        • זהו וסמנו נכסים מרכזיים (״נכסי ליבה״), והבחינו ביניהם לנכסים פחות חיוניים
        • התייחסו למצבם של עובדי החברה – מצד אחד, שיקלו את תרומתם לעסקי החברה ואת רווחתם האישית; מצד שני, שיקלו את עלויות שכרם ויכולתה המוגבלת של החברה להחזיקם בעלויות ימי השגרה בהינתן מצבה הפיננסי המעודכן
        • מבלי לגרוע מן האמור, תשומת לב גם ובכל זאת, על הטווח הארוך בעסקי החברה (כגון: תכניות פיתוח עסקי וכו׳) ואילו רכיבים יהיו דרושים לשם כך

  • קבלת החלטות שמרנית

    • • • צננו לפי שעה תכניות השקעה או פרוייקטים גרנדיוזיים
        • הפעילו גישה זהירה ומתונה במיוחד לקבלת החלטות ולאישור עסקאות חדשות
        • בחנו כל החלטה, פעולה או עסקה המובאים לאישור מזווית מבטם של הנושים

  • יצירת התחייבויות חדשות

    • • • נסו להשיג מימון חדש מבעלי המניות הקיימים (השקעות הוניות, הנפקת זכויות)
        • נסו להשיג הסכמות עם הנושים על דחיית תשלומים שהחברה מתקשה בתשלומם, כפי הניתן
        • היזהרו מנטילת התחייבויות חדשות שיעמיסו עוד על כתפי החברה וימנפוה עוד יותר – רכיב זה עלול להיות לרועץ לדירקטוריון בעת בחינת קיומו את חובתו לנושים הקיימים של החברה; בכל מקרה – ראוי לשקול זאת רק לאחר התייעצות עם המומחים להבראת חברות

  • תשלום חובות שמגיע מועד קיומם

    • • • תשלום חוב בעת חדלות פירעון של חברה עלול להיות רגיש
        • התשלום עלול להיחשב העדפת הנושה על פני נושים אחרים
        • עם זה, בנסיבות שבהן התשלום חיוני ונדרש כדי להמשיך להחזיק את החברה ולנהלה כעסק-חי (תוך הימנעות מהליכי חדלות פירעון רשמיים טרם זמנם) – הדירקטוריון לאחר התייעצות ספציפית בעניין עם המומחים להבראת חברות – יהיה רשאי לאשר את התשלום

  • מכירה/מימוש נכסים

    • • • בעיתות של ״מסכים אדומים״ בשוק, מימוש נכסים צריך להישקל ולהיבחן בקפידה רבה
        • מתעוררים חששות של מימושי חיסול (“fire sales”), אשר מעוררים שאלות בדבר השאת ערך ההחזר לנושים
        • עם זה, יש לאזן ולשקול את השיקולים הנ״ל אל מול השאלה האם קיימות חלופות לשם התמודדות עם צרכי תזרים מזומנים דוחקים

  • חלוקת דיבידנדים

    • • • אין לחלק כאשר החברה אינה מקיימת את מבחן יכולת הפירעון התזרימית
        • ראו ביתר הרחבה לעיל

  • הידברות נמשכת עם הנושים והתייחסות לעניינם

    • • • בחנו בחינה מקפת את התחייבויות החברה וההתמודדות עימם, ולא רק באופן של ״כיבוי שריפות נקודתי״
        • בחנו ושיקלו את הצורך בעריכת הסדר חובות (תכנית הבראה) מקיף – ראו על כך להלן,

בנוסף, כעניין של התנהלות ראויה (“best practice”), מומלץ להתנהל באופן שמכבד את נושי החברה, לשוחח עימם ולקיים מולם ערוץ קשר גלוי, ישיר ונמשך. בעניין זה –

• • • • אל תותירו את הנושים בחשיכה, וללא עדכון, לאורך זמן
      • אל תתייחסו אל הנושים כיריביכם, אלא עיבדו עימם בתיאום ובאופן גלוי.

• ארגון מחדש של החובות (המוכר בשם: הסדר חוב) או מימוש נכסים

כאשר דירקטוריון מזהה שהחברה חווה קשיים בהתמודדות עם נושיה – נושים פיננסיים, עובדים, ספקים או לקוחות – ועם התשלומים שמגיע מועד פירעונם, ראוי כי ישקול לפתוח בשיחות ובמשא ומתן עם הנושים לצורך ארגון מחדש של התחייבויות החברה ופעילותה העסקית. תכנית הבראה (הסדר) מקיפה, בפרט אם היא עשויה להפחית את רמת ההתחייבויות הכוללת (המינוף) של החברה  עשויה להיות תוצאה ראויה וטובה הן עבור החברה והן עבור נושיה. בהתחשב בחשש מפני זמינות של מקורות ומשאבים פיננסיים, הירידה הכללית בשווי נכסים וההאטה הכלכלית– כל זאת עקב מגיפת הקורונה – נראה כי האמצעי המתאים בתקופה הנראית לעין להתמודדות עם קשיים פיננסיים של עסקים, לפחות בסקטור הפרטי (ומבלי להתייחס כאן למעורבות או תמיכה ממשלתית), הוא פריסת תשלומים והתחייבויות אל תוך העתיד והמרת חוב להון עצמי (debt to equity swap/conversion). בנסיבות הקיימות והצפויות, עקב המגיפה, תכניות הבראה, ובכללן ארגון מחדש של חובות כאמור (הסדרים) נראים כעדיפים על פני מימוש נכסים, כינוסי נכסים וכיו״ב. יש לזכור עוד, כי מימוש נכסים מסיבי מנחית עוד, כשלעצמו, את ערך הנכסים הנמוך לפי שעה ממילא, ובכך מקטין עוד יותר את ה-recovery לנושים. זה אחד הלקחים גם ממשבר המשכנתאות הגדול בארה״ב בעת פריצת המשבר הפיננסי העולמי של 2008.

קיימות אפשרויות שונות וישנם ערוצים אפשריים שונים לצורך קידום תכניות הבראה, ארגון מחדש של חובות והסדרים. כל אחד מערוצים אלה דורש תכנון יסודי ומחושב. ארגון מחדש של חובות, הסדרים והבראות דורשים גם תכנון משפטי מקצועי. מבחינה משפטית, קיימות אפשרויות לקדם הסדרים כאמור מחוץ לכותלי בית המשפט, או בין כותלי בית המשפט. לכל ערוץ יתרונות יחסיים ומולם גם מגבלות מסוימות. ככל שהעניין מתעורר ורלוונטי, אנו זמינים כמובן לרשותכם, כמומחים ומקצוענים בתחום, לצורך ייעוץ וסיוע בקידום הבראות והסדרים לחברות.

[1]           תביעה מכוח סע׳ 288 לחוק חדלות פירעון יכולה להיות מוגשת רק בידי הנאמן בהליך חדלות פירעון (בדין הישן כונה הנאמן המפרק או בעל התפקיד) או הממונה על חדלות פירעון (קרי: הכנ״ר, לפי שמו בדין הישן).

[2]           ראו על כך עוד להלן בחלק ד.

לפרטים נוספים הנכם מוזמנים לפנות לפרופ דוד האן, בטלפון 03-6074463 או בדוא”ל davidh@gkh-law.com.

אנו לרשותכם בתקופה ייחודית זו, ממשיכים בעבודתנו וזמינים במייל, בטלפון, ואף בפגישות פנים אל פנים ככל שהדבר נדרש ומתאפשר.

בברכת בריאות איתנה

משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות' (GKH), הנו אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, המונה למעלה מ-170 עורכי דין. למשרד התמחות ופעילות ענפה בתחומי המשפט המסחרי, ובין היתר בתחום מיזוגים ורכישות, שוק ההון, הייטק וטכנולוגיה, בנקאות, מימון, ליטיגציה, הגבלים עסקיים, אנרגיה ותשתיות, איכות הסביבה, קניין רוחני, דיני עבודה ומיסים.

מידע בחוזר זה מיועד ללקוחות משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות' וידידיו. כל המידע הנכלל בחוזר זה הינו בבחינת מידע כללי ותמציתי בלבד, ואינו מהווה חוות דעת או ייעוץ משפטי. על המשתמש לקבל עצה מקצועית נפרדת לכל פעולה משפטית או אחרת בקשר לנושאים שנדונו בחוזר.