בית המשפט העליון קבע כי סמכות ועדת הכספים באישור מוסד לפי סעיף 46(א) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), היא מצומצמת לבחינת קיומה של מטרה ציבורית ולא ניתן למנוע אישור בשל טעמים הנעוצים בהשקפה דתית או מחלוקת ציבורית באשר לפעילות העמותה. יש בכך פגישה בחופש הדת והמצפון והדבר חורג מסמכות הועדה.
סעיף 46(א) לפקודה קובע כי אדם אשר תרם בשנת מס מסוימת למוסד ציבורי אשר יוכר בהתאם לסעיף על ידי שר האוצר ויאושר על ידי וועדת הכספים, ייהנה מזיכוי ממס בגין התרומה. הטבת המס מהווה תמריץ למתן תרומות ומקדמת את הפעילות הציבורית של המוסד.
כמו כן, בהתאם לקבוע בסעיף 9(2) לפקודה, תנאי מרכזי להכרה בגוף כ"מוסד ציבורי" הינה הדרישה המקדמית שהמוסד יפעל למען "מטרה ציבורית".
לפיכך, פנתה עמותת "יחד, רמת השרון", אשר הוכרה כ"מוסד ציבורי" (להלן: "העמותה") עוד קודם לכן, לאישורה של וועדת הכספים לצורך קבלת הטבת המס כאמור לתורמיה.
אך בניגוד לעמדתה של רשות המיסים אשר אישרה תמכה בהכרה של העמותה להגדרות סעיף 46(א) לפקודה, כשההחלטה הובאה לאישור וועדת הכספים, היא בחרה שלא לסייג את העמותה כמוסד ציבורי וזאת בשל עמדתה כי פעילות העמותה ומטרותיה אינן ראויות לתקצוב (עקיף) של המדינה ושנויים ב"מחלוקת ציבורית עמוקה".
בגין קביעה זו של וועדת הכספים, הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי העמותה.
ביום 15.06.2021 קיבל בית המשפט את עתירת העמותה וקבע כי החלטתם של חברי ועדת הכספים נשענה על יסוד שגוי וחורגת מסמכותה ואין להתחשב בשיקול שעניינו "קיומה של מחלוקת ציבורית עמוקה" ביחס לפעילותה של העמותה.
השופטת ברק-ארז דנה בסמכותה של וועדת הכספים, להפעלת שיקול דעת שלא לאשר בקשה לפטור ממס לפי סעיף 46(א) לפקודה של מוסד ציבורי שנקבע לגביו כי הוא פועל לקידום מטרה ציבורית, מן הטעם כי פעילותו חורגות מהקונצנזוס החברתי.
לעניין זה מנתחת השופטת את נוסחו של סעיף 46(א) לפקודה וקובעת כי היקף שיקול דעתם של שר האוצר וועדת הכספים לעניין תחום רק להגדרת המונח "מוסד ציבורי" כהגדרתו בסעיף 9(2) לפקודה. לפיכך, אין מקום להפעלת שיקול דעת "רחב וחזק" אשר בסופו של דבר עלול לפגוע בחשיבות השונות והמגוונות בחברה האזרחית בישראל ולא להעצים ארגונים הפועלים למטרות ציבוריות בישראל.
ציינה השופטת כי הענקת הטבות פרטניות בתחום המס למוסדות קונקרטיים, בהתאם להשקפת עולמן, אינו מתיישב עם חופש הדת והמצפון ועלול להוביל להבחנה בין דתות ואמונות שונות, בפרט כלפי קבוצות מיעוטים.
בפסק הדין הודגש ההבדל בסמכותו של שר האוצר וועדת הכספים בשלב קביעת המטרות הציבוריות בו ניתנת להם סמכות ומקום להפעלת שיקול דעת משמעותי, לבין שלב אישורם של המוסדות הקונקרטיים בהתאם להגדרות הסעיף כאמור, בו הם אינן מוסמכים להפעיל שיקול דעת מורחב.
כמו כן, בפסק הדין, נקבעו המאפיינים והשיקולים השונים אשר נהוג שישקלו בהליך ההכרה במוסד ציבורי בהתאם לסעיף 46(א) לפקודה
ראשית, יש לשקול ולבחון את עמידת המוסד בתנאים הפורמליים והעובדתיים, הן בהתאם להגדרת המוסד כ"מוסד ציבורי" בהתאם לקבוע בסעיף 9(2) לפקודה והן במאפייני סעיף 46(א) לפקודה.
שנית, יש לבחון כי המוסד פועל לקידום מטרות ציבוריות ומתנהל בסטנדרט ניהולי ראוי. על כן, במסגרת בחינה זו יש לבחון, בין היתר את עניינים אלה:
- א. האם המוסד אכן פועל להגשמת מטרה ציבורית, בין כזו מנויה ובין כזו שהוכרה על-ידי שר האוצר. וכן האם המטרה הציבורית האמורה אכן מהווה מטרה מרכזית ודומיננטית בפעילות המוסד, כך שכל נכסיו והכנסותיו משמשים לקידומה, או שמא היא רק נלוות למטרות אחרות שאינן מטרות ציבוריות;
- ב. בחינה באשר לאופיו הציבורי של המוסד, בין היתר, במובן זה שהוא אינו פועל למען אנשים מסוימים בלבד אלא לרווחת הציבור בכללותו, וכי פעילותו לא נועדה להשגת רווח כלכלי, לצרכים עסקיים-מסחריים או לצרכים מפלגתיים-פוליטיים;
- ג. בחינה שעניינה ניהולו התקין של המוסד, לרבות עמידתו בדרישות פרוצדורליות שונות. בכלל זאת, נדרשת הגשת דו"חות תקופתיים בהתאם להוראות הפקודה ועמידה באמות מידה ציבוריות באשר לאופן קבלת ההחלטות במוסד ולהתנהלותו הכלכלית השוטפת.
בית המשפט קיבל את טענות העותרים ופסק כי החלטתם של חברי ועדת הכספים נשענה על יסוד שגוי וחרגה מסמכותה ואין להתחשב בשיקול שעניינו "קיומה של מחלוקת ציבורית עמוקה" ביחס לפעילותה של העמותה. לכאורה, היה די בקביעה כי הועדה חרגה מגדרי סמכותה על מנת להביא לביטול החלטת הוועדה אך השופטת ברק-ארז הדגישה וקבעה כי אי הכרת במוסד מטעמים של פגיעה בתקנת הציבור צריכה להיות שמורה אך לנסיבות חריגות ביותר ובשים לב לחשיבות הנודעת לכיבוד חופש דת ומצפון.
נקבע כי העמותה עומדת בכל דרישות הפקודה וכי יש לאשרה לצורך עמידה בסעיף 46(א) לפקדה. כן נפסקו הוצאות בסך 15,000 ₪ לטובת העמותה.
לפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז הצטרפו השופטת ענת ברון אשר צידדה בדבריה והשופט יצחק עמית אשר הסכים לתוצאתו של פסק הדין אך חלק על דעתה של השופטת ברק-ארז באשר להיקף שיקול הדעת הנתון בידי שר האוצר ורשות המיסים מתוקף הסמכות שהואצלה לה על ידו.
לצפייה בפסק הדין המלא לחץ כאן.
לפרטים ניתן לפנות למחלקת רגולציה ומשפט מנהלי במשרדנו,
עו"ד ירון הרמן בטלפון: 03-6074464 ובדוא"ל: yaron@gkh-law.com
משרד גרוס ושות' הנו אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, המונה למעלה מ-170 עורכי דין. למשרד התמחות ופעילות ענפה בתחומי המשפט המסחרי, ובין היתר בתחום מיזוגים ורכישות, שוק ההון, הייטק וטכנולוגיה, בנקאות, מימון, נדל"ן, ליטיגציה, הגבלים עסקיים, אנרגיה ותשתיות, איכות הסביבה, קניין רוחני, דיני עבודה ומיסים.
מידע בחוזר זה מיועד ללקוחות משרד גרוס ושות' וידידיו. כל המידע הנכלל בחוזר זה הינו בבחינת מידע כללי ותמציתי בלבד, ואינו מהווה חוות דעת או ייעוץ משפטי. על המשתמש לקבל עצה מקצועית נפרדת לכל פעולה משפטית או אחרת בקשר לנושאים שנדונו בחוזר.
איש קשר
