הזהירות מחייבת: התגבשותו של הסכם שנוצר בע"פ וחייב את הצדדים –
גם כאשר טיוטות הסכם לא נחתמו
לקהל לקוחותינו שלום רב,
כאשר צדדים מחליפים ביניהם טיוטות חוזה, אך חוזה לא נחתם לבסוף – הנטייה היא לסבור שלא ניקשר הסכם מחייב. במקרה שהגיע לאחרונה לדיון בבית המשפט העליון נקבע כי למרות שטיוטות ההסכם לא הוסכמו, בפגישה ששיאה היה בלחיצת ידיים בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה, תקף ומחייב לכל דבר ועניין, והתגבשה זכות לקבלת התמורה הכספית על פיו (ע"א 4933/17 גרין נ' פרידמן).
יש להיות ערים לתנאים שבהתקיימם צד עשוי להיחשב כפוף להסכם מחייב שנכרת בעל פה, ולהשלכות המעשיות של כך בהתנהלות היומיומית.
להלן נסקור בפניכם את עיקרי פסק הדין ומסקנות שימושיות בעקבותיו.
תקציר המקרה
שני יזמי נדל"ן נפגשו ודנו בקידום מיזם אפשרי. האחד סיפר לחברו על תכנית המיזם, והשני השיב מנגד כי יש לו "רעיון חדשני" שיביא להגדלת זכויות הבנייה במיזם, ובהתאם לצמיחת רווחים דרמטית. בשיחה שנערכה בעל פה, הצדדים הסכימו כי בתמורה לכך שהשני יגלה את "הרעיון החדשני" לראשון, יחלקו ביניהם את הרווחים שיתקבלו מהגדלת הזכויות. הבנה זו סוכמה בלחיצת יד, כאשר היזם הראשון (החייב), דוחה את הבקשה לעגן הדברים במסמך כתוב, בטענה כי "כבר סוכמו".
מאוחר יותר הצדדים החליפו ביניהם טיוטות הסכם בכתב. הטיוטות כללו בין היתר גם שינוי בחלוקת הרווחים, כך שמגלה הרעיון, הזוכה, יקבל 33% מהרווחים במקום 50% כפי שדובר בתחילה. ואולם, בסופו של דבר הטיוטות לא הוסכמו ולא נחתמו. לימים הפרויקט בוצע, הרווחים מהגדלת הזכויות נגרפו – והחייב התכחש לקיומו של הסכם מחייב.
תמצית ההחלטה
בית המשפט העליון (מפי כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף, ובהסכמת הנשיאה, כב' השופטת א' חיות וכב' השופט י' עמית) ניתח תחילה את השאלה האם נכרת הסכם בין הצדדים, ומה תוכנו של אותו הסכם.
נקודת המוצא בחוק החוזים היא כי חוזה יכול להיעשות בעל פה, בכתב, או בצורה אחרת – אלא אם קיימת חובה חוקית או חוזית, בין הצדדים, לעורכו בצורה מסוימת בלבד (למשל בכתב). מכאן, היעדר הסכם בכתב עלול להקשות על הטוען לקיומו של הסכם, אמנם, אך זהו קושי ראייתי שעשוי לבוא על פתרונו באמצעות הוכחות מספיקות.
עם זאת, מסקנה לפיה הצדדים היו חופשיים לערוך הסכם בעל פה לא מוליכה כמובן לקביעה כי הסכם אמנם נכרת. בית המשפט מדגיש כי לא כל אמירה שנאמרה, ואפילו לא כל הבנה שהתלבנה – מגבשות הסכם שהמשפט מעניק לו תוקף מחייב. על מנת שיתגבש הסכם צריכים לחול התנאים החיוניים לכריתת חוזה, בהתאם לחוק החוזים.
בפרשה הנדונה בית המשפט מצא כי הוכחה גמירות דעת הצדדים להיקשר בהסכם מחייב, וכי ההסכם נכרת ביניהם בעל פה עוד בשלב מוקדם יותר להחלפת הטיוטות, ולמעשה בעת לחיצת יד בין הצדדים. הטיוטות שהצדדים החליפו בשלב מאוחר יותר תמכו לתוכנן במסקנה זו, על אף שלא נחתמו לבסוף, וכך גם סדרת ראיות נוספת (דוגמת מסרים כתובים – "אני שולח אליך במייל את התנאים שסגרנו", "סגרנו בלחיצת יד" וכו') ומכלול הנסיבות. היות וכך, ההסכם שניקשר בעל פה הצמיח זכויות וחובות על פיו, ובהתאם גם סעדים בגין הפרתו.
שאלות ותשובות
מהם התנאים החיוניים לכריתת חוזה, שבית המשפט יבחן אם התקיימו?
חוק החוזים קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול, ובית המשפט בוחן האם ניתן לקבוע כי יסודות אלה התקיימו. יחד עם זאת, במקרה של חילופי דברים רבים בעל פה, יש קושי לנתח ולאתר בדברים "הצעה" ו"קיבול" מובחנים, ולכן מקובל לבחון אם התקיימו בחילופי הדברים התנאים המהותיים לצורך התגבשות הסכם מחייב: (1) גמירות דעת להיקשר לאלתר בעסקה; ו-(2) דרישת המסוימות, לפיה על הצדדים לכלול בחוזה את כל התנאים העיקריים החיוניים להתקשרות.
כיצד ניתן להוכיח (או לסתור) את התקיימות התנאים?
התמלאות התנאים מוסקת מהתנהגות הצדדים וממכלול הנסיבות והראיות, כגון העדויות על תוכן חילופי הדברים בעל פה, האם הצדדים תפסו עצמם כמי שהתקשרו בהסכם, האם פעלו להוציא לפועל את ההסכם שנכרת, סיבת הסירוב להסכם כתוב, ועוד. ראיות להוכחת כך עשויות כמובן להיות גם מסרים בכתב שהוחלפו ("אני שולח אליך במייל את התנאים שסגרנו", "סגרנו בלחיצת יד"), תוכן טיוטות מאוחרות בזמן, וטיב המחלוקות לגביהן. צד שמעוניין להוכיח (או לסתור) כי נכרת הסכם בעל פה, יטיב לעשות אם יבטא את גישתו בהתנהלותו ובדבריו, ולרבות בחילופי דברים בכתב, ויותר מכל, עליו להיזהר בדברים שהוא אומר לצד השני, אשר עלולים בעתיד לשמש כנגדו.
מה אם לא ניתן לקבוע שכל התנאים החיוניים להסכם אמנם הוסכמו בעל פה?
שאלה תוכן חילופי הדברים בעל פה אכן מציבה אתגר ראייתי לשני הצדדים גם יחד (הטוען להסכם, והמתנגד לו). עם זאת, בית המשפט מציין כי דרישת המסוימות נתפשת כדרישה משנית לדרישת גמירות הדעת: כאשר קיימת עדות חזקה לגמירות דעת הצדדים להיקשר בהסכם (התנאי הראשון), בית המשפט ייטה לא לאפשר להתחמק מההסכם, בטענה כי התנאים שדוברו לא היו מסוימים דים. בנוסף, אם לא הוכחו פרטים חיוניים בהסכם, אך אלה ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או בנוהג מקובל, בית המשפט ייטה לראות בהסכם מסוים דיו.
מדוע החלפת טיוטות בכתב לבדה אינה ראיה לכוונה כי הסכם ייערך בכתב בלבד?
צדדים חופשיים להתנות בינם לבין עצמם כי הסכמים ביניהם ייערכו בכתב בלבד. עם זאת, הפסיקה נתנה לאפשרות זו פרשנות מצמצמת. על מנת שתוכר מגבלה כזו, הבאה להחמיר על זכויות הצדדים לפי הדין הכללי, נדרשת הוכחה הולמת. במקרה המדובר, בית המשפט לא מצא בעצם החלפת הטיוטות הוכחה כזו. אדרבא, הצד החייב העביר לרעהו את המסר לפיו אין צורך בהסכם פורמאלי בכתב – וכי דרישה כזו היא הכבדה מיותרת ואף מעליבה. אם צד מעוניין להבטיח שלא יהיה תוקף להסכם בין הצדדים אלא אם ייערך בכתב, ההמלצה היא לעגן זאת בהסכם מפורש.
אם טיוטת ההסכם שנויה במחלוקת – אין זאת ראיה מספקת לכך שההסכם לא נכרת?
טיוטות שהוחלפו וטיב המחלוקות לגביהן עשויים לספק הוכחות לכאן או לכאן, בתלות בתוכנן. טיוטות עשויות ללמד כי הסכם בעל פה כבר נכרת. טיוטות עשויות לבטא כוונה להסדיר מערכת יחסים מתקדמת, או פרטים נוספים – בנוסף ומעבר להסכם שכבר נכרת. טיב המחלוקות לגבי הטיוטות עשוי ללמד כי פרטים מספיקים לכריתת הסכם מחייב כבר הוסכמו, אם הם עצמם אינם שנויים עוד במחלוקת. במקרה המדובר בית המשפט מצא כי גמירות הדעת של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב כבר התגבשה, לפני החלפת הטיוטות, וכי הטיוטות יכולות לסייע בפירוש או בהוכחת ההסכם המוקדם בעל פה, אך אין הן מגלמות את ההסכם עצמו.
בנוסף, טיוטות אינן ראיה בלעדית לשאלה אם הסכם בעל פה כבר נכרת, ובית המשפט בוחן אותן על רקע יתר הראיות. אם צד מעוניין לחזק גרסתו בשאלה אם בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה, אם לאו, בידיו לבטא את גישתו גם במסגרת הטיוטות עצמן, ובהתנהלותו בדרכים נוספות.
מתי תתקבל טענה בדבר הסכם "ג'נטלמני" ("הסכם שבכבוד") בלבד?
כשמדובר בצדדים מסחריים, נקודת המוצא הפוכה: בית המשפט יחיל את החזקה לפיה הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחסים משפטיים מחייבים – לא "ג'נטלמניים" גרידא. עם זאת, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, בידי הטוען לכך להוכיח טענתו בראיות מתאימות. במקרה המדובר בית המשפט מצא כי לא הוכחה סתירת חזקה כזו – החייב לא הוכיח בראיות מספיקות כי לא התכוון ליצור יחסים משפטיים מחייבים.
האם מו"מ מאוחר ושינוי תנאי שאמור היה להיות מוסכם, מפריך את הטענה בדבר כריתת הסכם?
כשם שניתן לכרות חוזה בעל פה, אין מניעה, בהיעדר קביעה אחרת בחוק או בהסכם, לשנות חוזה בעל פה, ולעיתים אף בדרך של התנהגות. יש לבחון אם התדיינות מאוחרת לגבי תנאי בהסכם ו/או שינויו מלמדת כי אותו תנאי מהותי למעשה הוסכם (או לא הוסכם) מלכתחילה – האם מדובר במשא ומתן בניסיון לשנות תנאי מחייב שכבר הוסכם, או שמא להשגת הסכמה לגביו לראשונה, שקודם לכן לא הושגה. הסכמה מאוחרת בדבר שינוי הסכם (ואף שינוי שהוסכם בעל פה) עשויה להיות מוכרת כתקפה לצורך חיוב הצדדים.
לפרטים נוספים בעניין מבזק זה הנכם מוזמנים לפנות למחלקת ליטיגציה בטלפון: 03-6074580
לעו"ד שי ארז במייל: shaie@gkh-law.com, ולעו"ד שלומית הראל במייל: shlomith@gkh-law.com
אנו לרשותכם בתקופה ייחודית זו, ממשיכים בעבודתנו וזמינים במייל, טלפון, ואף בפגישות פנים אל פנים ככל שהדבר נדרש ומתאפשר, ונעדכן מעת לעת בהתאם להוראות השונות שיצאו.
בברכת בריאות איתנה.
