מבזק משפטי – התמודדות עם חוזים בתקופת הקורונה
נגיף הקורונה לא מתעתד לעזוב אותנו במהרה וכמו בתחומים אחרים, גם הדין הישראלי עתיד להידרש אליו במספר חזיתות מיידיות ותוך שעלולות להיות לכך השפעות מהותיות על ההתנהלות המסחרית בכלל ועל זו החוזית בפרט.
דיני החוזים בישראל כוללים גם את הגנת הסיכול שמטרתה להגן על צד שהפר חוזה במקרה בו ההפרה היא תוצאה של אי היכולת לקיים את החוזה (סיכול) עקב מאורע חיצוני ובלתי צפוי. הגנה זו הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) היא אחד הערוצים המרכזיים העומדים בהם מנסים להיאחז צדדים אשר לא עומדים בהתחייבות חוזית עקב משבר הקורונה ובמוקד הניתוח המשפטי שלהלן הנוגע להשלכות משבר הקורונה על קיומם של חוזים.
הקושי בשימוש בהגנה זו נובע מכך שהיא נועדה במקור למקרי קיצון חריגים בלבד ובתי המשפט לא התירו את השימוש בה אלא במשורה. על מנת להקים את ההגנה יש צורך לעמוד בקיומם של תנאים מצטברים דווקניים, ובפועל פסיקת בתי המשפט איפשרה לעשות בה שימוש רק בשורה של מקרים בודדים ביותר. למשל, מקרה מלחמה לא הוכר בישראל ככזה המצדיק יכולת להשיען על דוקטרינת הסיכול.
השלכות הרוחב של המשבר הביאו לכך שמשרד המשפטים הקים צוות בין-משרדי, בשיתוף נציגי משרדי האוצר, הכלכלה, בנק ישראל, נציג המועצה הלאומית לכלכלה, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן ורשות ההון, במטרה לגבש מדיניות משפטית ראויה (ואחידה) בכל הקשור להיבטים החוזיים הנובעים מהמשבר.
בימים אלה פורסמו מסקנות הצוות הבין-משרדי. כפי שנראה להלן, מסקנות אלו, אשר אינן מחייבות אלא בגדר המלצה, לא הביאו את הבשורה בדמות הוודאות הנדרשת ולא קבעו את הסטנדרטים שכה ציפו להם.
עוד בעבר ראינו כי סוגיית הסיכול הינה מורכבת כשלעצמה ומגמת בתי המשפט בעת שהנושא הובא להכרעתם הייתה לצמצם את יכולת השימוש בטענת הסיכול. מכאן עלתה הסוגייה האם במצב דהיום ובפרט לנוכח אי הוודאות השוררת, מגפת הקורונה תוכר בגדר סיכול ו/או כוח עליון. הצוות הבין-משרדי הותיר את השאלה פתוחה אך נתן קווים כללים ועקרונות למספר מצבים, אולם השורה התחתונה הייתה שהפתרונות הנדרשים צריכים לבוא בעיקר בדרך של הסכמות וניהול משא ומתן בתום לב בין הצדדים.
הצוות הבין-משרדי הציע למעשה מתווה להתנהלות ראויה בין צדדים והסדר חקיקתי אשר מבוסס על האדנים הבאים:
- המלצה לצדדים לחוזה לנהל משא ומתן בתום לב (renegotiation) ולפעול בשיתוף פעולה במטרה להתמודד עם השפעת משבר הקורונה על ביצוע החוזה, ובכלל זה לפעול לקיום החוזה בקירוב, להשעות את חיוביו, או אם קיום החוזה איננו אפשרי או איננו מעשי, לפעול לסיום ההתקשרות בדרך של פשרה.
- חקיקת הסדרים פרטניים בחקיקה ביחס לענפים מסויימים ובכלל זה מופעים, אולמות אירועים וגני ילדים פרטיים, ולעומת זאת לא להתערב בשווקים מורכבים דוגמת שוק השכירות העסקית.
- אימוץ לאחר בחינה של הסדר הסיכול הקבוע בהצעת חוק דיני ממונות, שתחולתו עתידית.
- בחינה של האפשרויות ליישב סכסוכים בדרכים חליפיות, לאו דווקא באמצעות ניהול הליך משפטי בבתי המשפט.
בכל הנוגע לשאלת תחולת דין הסיכול הקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) מסקנות הוועדה הן כי בפסיקת בתי המשפט שוררת אי-ודאות רבה לא רק בכל הנוגע לתחולת הגנת הסיכול אלא גם לגבי אופן ההתמודדות עם השתנות הנסיבות לאחר כריתת החוזה באמצעות כלים משפטיים אחרים. משבר הקורונה הביא עמו נסיבות חריגות וקיצוניות ועל כן אומנם מחד קשה לטעון כי לא מתקיים תנאי אי-הצפייה הקבוע בסעיף 18 הנ"ל ואולם מנגד אין בקביעה בדבר התקיימות תנאי-הצפייה כדי להשמיע שדין הסיכול חל בכל מקרה ומקרה, ובוודאי לא כדי להשמיע כי צדדים לחוזה רשאים להתנער מחיוביהם החוזיים ולא לעשות כל מאמץ לקיים חוזים שערכו ולהתאימם לנסיבות שהשתנו.
חשיבות יתרה, במיוחד בימים אלו, ישנה לשמירה על עקרון תום הלב בקיום החוזה. בהקשר זה יצויין כי תום הלב נדרש משני הצדדים להסכם יחדיו, ובנסיבות מסויימות גם עמידה דווקנית על תנאי חוזה, ללא התאמה או התחשבות בנסיבות חריגות בין בדרך של מתן שהות לתיקון ההפרה ובין בדרך אחרת עלולה להיחשב כחוסר תום לב.
לצד המלצות ומסקנות הוועדה הבין-משרדית לעניין דין הסיכול, ניתן להיווכח בימים אלה בסנוניות ראשונות של פסיקה של בתי המשפט השלום אשר דנה בשאלות אלו, בכל הנוגע להסכמי שכירות.
יודגש כי נכון לעת זו, עיקר הפסיקה היא של בתי משפט שלום, אשר פסיקתם הינה מנחה בלבד אך אינה מחייבת, ואולם בימים אלו ממש אף בית המשפט המחוזי נדרש לעניין והמשיך את קו הפסיקה. מטבע הדברים, הפסיקה דנה בנסיבות קונקרטיות ספציפיות.
בית המשפט המחוזי בתל אביב (חדל"ת 26076-02-20) דחה בקשה של נאמן בהליך חדלות פירעון לפטור חברה מתשלום דמי שכירות בגין משבר הקורונה והשלכותיו. בית המשפט קבע שאין מקום להחיל את הגנת הסיכול, משום שבנסיבות המקרה, החברה הפיקה טובת הנאה כלכלית מהמשך החזקתה במושכר בתקופת ההשבתה, ואף העמידה את זכות השכירות של החנות למכירה לכל המרבה במחיר. לכן לא ניתן לקבוע שקיום החוזה הפך להיות שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים. בית המשפט הדגיש את חובת תום הלב וקבע שהפעלת זכות משפטית שלא בתום לב, עשוייה לעתים לשלול כח משפטי הנתון למפר. עוד נקבע למרות שברור שהחברה לא היתה יכולה למנוע את משבר הקורונה, הרי שהנאמן יכול היה למנוע את השלכות המשבר, אם היה מבקש לבטל את חוזה השכירות בסמוך לאחר כניסתו לתפקיד. (החלטה מיום 8.7.2020).
בית המשפט השלום בתל-אביב, קבע בשני מקרים שונים של תביעה של משכיר לצורך פינויו של שוכר בשל אי תשלום דמי שכירות בתקופת הקורונה, והורה כי יש לפנות את המושכר תוך שהוא דחה את טענות השוכרים, לפיהן יש לפטור אותן מחובת תשלום דמי השכירות בתקופה זו בשל מגיפת הקורונה שהיוותה גורם מסכל אשר מנע את השימוש במושכר. (תאח 27886-05-20 ותאח 27886-05-20).
בית המשפט קבע כי הוראת הסיכול הרלוונטית לעניין שכירות, הקבועה בסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, חלה רק כאשר המניעה לעשות שימוש נובעת מהמושכר עצמו. לעומת זאת כאשר מניעת השימוש נובעת ממגפה ואינה ייחודית לנכס הקונקרטי, אין תחולה להגנה זו.
עוד נקבע כי גם הגנת הסיכול הכללית הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) אינה מונעת את פינוי המושכר. ההיסטוריה מראה כי פסיקת בתי המשפט צמצמה, במהלך השנים, צמצום ניכר ומשמעותי את האירועים שייחשבו כמקימים הגנת סיכול לפי סעיף 18. ובכל מקרה, גם אם נניח כי ניתן לראות במגיפת הקורונה גורם מסכל שלא ניתן היה לצפות אותו במועד כריתת החוזה, סעיף 18 אינו שולל מן הנפגע מההפרה את סעד הביטול, ובמקרה של שכירות – ביטול הסכם השכירות ופינוי המושכר. כמו כן, סעד ביטול ההסכם הינו תרופה יחידה הנתונה למי שנפגע מהפרת חוזה מחמת סיכול, והזכות לבטל את ההסכם לפי סעיף 18 היא מיידית ואינה טעונה המתנה עד חלוף זמן סביר.
פסיקה זו באה בהמשך לפסיקה אחרת של בתי המשפט השלום השונים בכל הנוגע לשאלה האם יש לראות במגפת הקורונה כטענת הגנה שיש בה להעניק צו מניעה זמני אשר ימנע חילוט ערבות בנקאית, שם במרבית המקרים נפסק שלא ובית המשפט התיר למשל את מימוש הערבות הבנקאית ופסק נגד טענות השוכר באותו מקרה. אומנם כל עניין נבחן לגופו, וגם שיקולי תום לב נכנסים כאן למקבילית הכוחות אבל המגמה המסתמנת היא כי לא על נקלה ייעתרו בתי המשפט להתיר לעשות שימוש בטענת הסיכול ו/או כח עליון כעילה לאי קיום תנאי החוזה.
[ראה לדוגמא – ת"א 8831-04-20 בוטיק יעקב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ ואח'; ה"פ 12741-04-20 רב בריח (08) תעשיות בע"מ נ' פ.ל.א.ר. נהול נכסים בע"מ ואח'; ת"א 10815-04-20 טוראי קליבר בע"מ נ' די.ג'יי. אסושיאטס, אינק. ואח'; ת"א 28265-05-20 אביבה ארועים-השכרת ציוד 2003 בע"מ ואח' נ' חברת גב-ים לקרקעות בעמ ואח'].
וודאות משפטית בשלב זה בוודאי שאין, קווים מנחים להתנהגות מתחילים להתגבש. לאור חוסר הוודאות ועל בסיס פסיקה ראשונית של בתי המשפט אשר נראה כי תגביל את האפשרות להסתמך על מגפת הקורונה כפתרון קסמים, קיימת חשיבות עליונה לקבלת ייעוץ אשר יבחן את הדברים לגופם, ונסיבות של כל מקרה ומקרה תיבדק כאשר אין לפסול את דרך ההידברות בין הצדדים והגעה להסדר גם אם בתנאים פחות אופטימליים עשויה להיות עדיפה על פני התדיינות משפטית ארוכה ולא וודאית.
אנו לרשותכם בתקופה ייחודית זו, ממשיכים בעבודתנו וזמינים בכל הדרכים האפשריות.
בברכת בריאות איתנה.
לפרטים ניתן לפנות למחלקת הליטיגציה במשרדנו, עו"ד מיכאל גינסבורג בטלפון: 03-6074580 ובדוא"ל: mickyg@gkh-law.com ; עו"ד נופר שטיין יור בטלפון: 03-6074580 ובדוא"ל: nufars@gkh-law.com
