לקהל לקוחותינו שלום רב,
שאלת ההמצאה של כתב תביעה לחברה זרה ורכישת סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי כלפי חברות זרות מעסיק רבות את בתי המשפט בישראל. הפסיקה העניפה בסוגיית מלמדת על גישה ליבראלית מאוד, כאשר קיימת נטייה של ממש להקל בתנאי ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט נגד אותם נתבעים זרים וזאת בין בדרך של המצאה מחוץ לתחום וכללי הפורום הנאות, ובין בדרך של המצאה באמצעות נציג בישראל.
בית המשפט העליון פסק לאחרונה, כי המצאה של כתב תביעה לחברה זרה שאין לה פעילות בישראל באמצעות חברת אם ישראלית שלה, אינה מהווה המצאה כדין, וזהו חידוש לעומת המצב שהיה קיים עד כה. פסיקה זו באה על רקע תיקון שנעשה בכללי ההמצאה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות. כעת ניתן לתהות האם פסק דין זה מהווה סנונית ראשונה שאולי עשויה לבשר על שינוי המגמה לה היינו עדים בשנים האחרות של הרחבת הפורום הישראלי כלפי חברות זרות.
ככלל המצאת כתב תביעה לחברה זרה אפשרית, על קצה המזלג, בשתי דרכים:
האחת, באמצעות תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הקובעת תנאים שונים להמצאה מחוץ לתחום המדינה (המצאה אפשרית בהתקיים אחד מעשרת התנאים הקבועים שם אשר עוסקים כולם בזיקה של הנתבע הזר לישראל);
השנייה, באמצעות תקנה 163 (ג) המאפשרת לתובע להמציא ל"נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל" כתב בי-דין עבור נתבע שנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. ביצוע המצאה לפי תקנה 163 פוטר את התובע מלהידרש להגשת בקשה לבית המשפט והוכחת התנאים הנדרשים להמצאה מחוץ לתחום (תקנה 166 כאמור).
במסגרת תקנה 163 הנ"ל נעשו מספר שינויים לעומת החלופה שקדמה לה אשר דנה באפשרות להמציא את כתב התביעה למנהל או מורשה של החברה הזרה בישראל.
פסיקת בתי המשפט אשר דנה בתקנה שקדמה לתקנה 163 העניקה פרשנות רחבה (עד מאוד) להמצאה למנהל או מורשה של החברה הזרה בישראל. לאור הפסיקה הקודמת, די היה להראות קשר בעל אינטנסיביות כזו המאפשרת להניח כי הגורם הישראלי יעביר לידיעת החברה הזרה את כתב התביעה שהומצא כדי שההמצאה תהיה תקפה. בפועל בתי המשפט הכירו במקרים רבים בתקפות ההמצאה שבוצעה למנהל או למורשה ורק במקרים חריגים נפסק אחרת.
בית המשפט העליון במסגרת רע"א 3774/22 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ' משה הייט, עמד על הנוסח של תקנה 163 (3) החדשה לעומת הנוסח שהיה קיים בתקנות הישנות. הטענה המרכזית אשר נדונה הייתה שחברת האם הישראלית הינה נציגה (ובהתאמה ללשון התקנה הקודמת מנהל/מורשה) של חברת הבת הזרה ומשכך ניתן להמציא את התביעה לחברת הבת הזרה באמצעותה, אולם לאור כניסתן לתוקף של התקנות החדשות נפסק שבכך אין די כדי שבית המשפט בישראל ירכוש סמכות לגבי החברה הזרה.
תכלית כללי ההמצאה של כתב תביעה הינה כפולה: א. הבטחת יידוע בעל דין בדבר תביעה שהוגשה נגדו; ו-ב. רכישת סמכות של בית המשפט בישראל, שהיא החשובה בענייננו מבין השתיים.
לאור תכליות אלו, בית המשפט העליון קבע מספר כללים העולים מלשון התקנה החדשה לצורך המצאה, ואשר משנים מעט מההלכה הקודמת, ומפנים כיום את המיקוד אל עבר יישום התכלית הראויה בעת רכישת הסמכות על נתבע זר. נקבע כי:
אין די בכל מנהל או מורשה כדי להכיר בהמצאה אלא נדרש נציג מטעמו של הנתבע הזר;
אין די בכל מי שעוסק בניהול אותו עסק או עבודה בתחומי ישראל, אלא רק מי שהוא מייצגו של הנתבע הזר בקשר לענייניו בישראל;
לא די בכך שהקשר מתקיים באופן רגעי בהווה, אלא עליו להיות קשר מתמשך, ייצוג קבוע;
התביעה צריכה להיות נוגעת לאותו עניין (כלומר שהנציג שאליו תיעשה ההמצאה ייצג את הנתבע הזר בקשר לאותו עניין בו עוסקת התביעה).
במקרה שלפנינו, בית המשפט העליון פסק, כי המצאה לחברה זרה שהינה חברת בת של חברת אם ישראלית, אינה המצאה כדין, כל עוד אין לחברת הבת הזרה פעילות בישראל.
בנסיבות העניין לא הייתה מחלוקת שמדובר בחברות קרובות (חברת אם וחברת בת, ולכן לכאורה לפי פסיקת בתי המשפט בתקנה הישנה די בכך כדי להכיר בהמצאה). ואולם בחינת חוזקו של הקשר בתכלית היידוע אינה מספקת, ולצורך ההכרה בהמצאה נדרשה פעילות בישראל, שלא הוכחה.
תחת המשטר החדש שמעוגן כיום בתקנה 163(ג) (המצאה לנציג) שאלה מהותית שיש לבחון היא עצמת הזיקה שבין הנתבע הזר לבין מי שנטען שהוא נציגו בישראל, בקשר לעניינים בישראל בגינם הוגשה התביעה. זיקה זו צריכה לאפשר לייחס לנתבע הזר לפחות נוכחות קונסטרוקטיבית בישראל.
בית המשפט העליון מוסיף וקובע כי כאשר בוחנים את מעמדו של הגורם הישראלי שנטען שהוא משמש כנציגו של הנתבע הזר בישראל יש לנהוג בזהירות.
פסק הדין מציג מגמה חדשה וממתנת של היעדר נכונות להרחיב את הגדרת "נציג" לצורך רכישת סמכות והמצאה (זאת בניגוד לפרשנות הרחבה שנהגה בעבר ביחס למנהל או מורשה). ביחס לחברות בינלאומיות בעלות פעילות בישראל, פסיקה זו ככל הנראה לא תביא לכדי שינוי מהותי ואולם יידרש לבחון כל מקרה לגופו.
לפני סיום, והגם ובית המשפט סרב להכיר בתקפות ההמצאה באמצעות תקנה 163 (ג) בעניין זה, הרי שהדרך אודנה פתוחה להמצאה בנתיב המשלים של תקנה 166 (אשר כוללת זיקות אחרות שאינן דווקא תלויות בנוכחות בישראל).
לפרטים נוספים בעניין דוח זה הנכם מוזמנים לפנות למחלקת ליטיגציה: עו"ד מיכאל גינסבורג mickyg@gkh-law.com, עו"ד נופר שטיין-יור nufars@gkh-law.com
אין באמור במזכר זה כדי להוות ייעוץ משפטי.
