הדרך להאצת הפיתוח והחדשנות בשלטון המקומי עוברת בשחרור אחיזת השלטון המרכזי בשלטון המקומי | עו"ד איתן רוטשילד

רבות דובר בשנים האחרונות על הצורך החיוני בהעצמת עצמאותו של השלטון המקומי ופישוט הליכי הרגולציה והאישור הכרוכים בביצוע פרויקטים מורכבים וחדשניים הנחוצים לפיתוח מודרני של הרשויות המקומיות.

האתגרים העומדים בפני הפיתוח המואץ של הרשויות המקומיות בישראל מחייבים אותן להצטייד בכלים חדשים ובמתווים של  פעילות והתקשרויות חדשניים, הכוללים, בין היתר, שיתוף פעולה הנשען יותר מתמיד על הידע, ולעיתים על החוסן הפיננסי, של המגזר הפרטי.

לצד פרויקטים בתחומים מסורתיים כגון: הקמה ופיתוח של שכונות מגורים ואזורי תעסוקה, תשתיות מוניציפליות ומבני ציבור, פועלות רשויות רבות כיום בביצוע של פרויקטים משמעותיים בתחומי האנרגיה, החדשנות, איכות והגנת סביבה, ובקידום מיזמים בתחומי הטכנולוגיה.

אלא, שרשויות רבות, בעיקר רשויות שאינן מוכרזות  כרשויות "איתנות", נדרשות להליכים סטטוטוריים בירוקרטיים, מסורבלים וממושכים אשר פוגעים פגיעה קשה ביכולתן לתכנן, לממש ולממן פרויקטים כאלה, וזאת עד כדי סיכולם של אותם מיזמים.

דוגמא לכך היא פרויקטים להתייעלות אנרגטית באמצעות התקנת מערכות פוטו-וולטאי על גגות או באתרים שהרשות היא בעלים שלהם. מדובר בפרויקטים המוצאים באופן תדיר על ידי רשויות בשנים האחרונות שבאמצעותם רשויות חוסכות כסף רב בגין חשבון החשמל שלהם ובמקביל עשויות לקבל הכנסה נאה עבור העמדת שטחים מתאימים ליזמים עבור התקנת המערכות.

אין ספק שמדובר בפרויקטים מבורכים. אלא שכדי להעמיד לרשות יזם שטח מתאים (גג, למשל) בבעלות הרשות המקומית לתקופות העולות על חמש שנים נדרשת הרשות (שאינה מוגדרת כ'רשות איתנה') אישור של שר הפנים להשכרה של כל אתר כאמור (וזאת לאחר הליך של אישור ההסכמים במועצת הרשות). השגת אישורים אלה כרוכה בהכנת מסמכים ודיווחים ובעיקר בזמן הנמדד במקרה הטוב בכמה חודשים. אישור שר הפנים הינו תנאי לתוקפם של התקשרויות ארוכות טווח כאלה הכוללות מרכיב של שכירות, וברור שעד להשגת אישור יקשה על יזם להשקיע משאבים בביצוע הפרויקט ובנטילת מימון לצורך כך.

גם מימושם של מיזמים משותפים מסוימים בין רשות מקומית (כל רשות מקומית) לבין יזם פרטי מחייב קבלת אישורים הן משר הפנים והן משר האוצר. השגת האישורים כרוכה בהכנת אומדנים, תכניות עסקיות, שמאויות, העסקת יועצים חיצוניים וכאמור זמן רב.

כל זאת עוד לפני שהזכרנו את התהליכים המקדמיים והממושכים הנדרשים להשקה ולאישור של התקשרויות שכאלה במוסדות הרשות המקומית (במועצת העיר), וכמובן את החובה של הרשות לביצוע מכרזים כתנאי להתקשרויות שכאלה.

יוצא, אפוא, שמהרגע בו מחליטה רשות לבצע התקשרות משמעותית עבורה ועבור תושביה ועד לתחילת ביצוע הפרויקט (לאחר עריכת מכרז וקבלת אישורי הרגולטורים) חולפים חודשים ארוכים ולעיתים שנים שלאחריהם אותן הנחות יסוד כלכליות ואחרות שעמדו בבסיס הפרויקט ותמחורו כבר אינן אקטואליות עוד.

התוצאה הפרקטית של עודף הבירוקרטיה וחוסר הוודאות באשר לעצם מימושו או למועד ביצועו של פרויקט כאמור, הינה רתיעה מובנית וחוסר אמון של המגזר הפרטי ביצירת התקשרויות משמעותיות מול רשויות מקומיות, ומנגד לחוסר מוטיבציה ונכונות של הרשויות ליזום פרויקטים מורכבים וחדשניים.

האבסורד הוא שבעוד שרשויות חזקות מצליחות לקדם ולממן פרויקטים מסוימים לעיתים קרובות בעצמן, הרי שהנפגעות העיקריות הן רשויות חלשות יותר שזקוקות למנועי צמיחה נוספים ולפיתוח מואץ בסיוע או בשיתוף פעולה של גורמים חיצוניים.

כדי לפתור את המצב העגום המתואר לעיל ובכדי להאיץ פרויקטים עירוניים חיוניים או כאלה שיביאו לרווחה ולקדמה, יש בראש ובראשונה לשנות (או לכל הפחות לאוורר) את התפיסה השגויה  הרואה בשלטון המרכזי כמעין "מועצה עליונה" של מועצת הרשות המקומית (שכזכור חבריה נבחרים על ידי הציבור).

יש לאפשר לאורגנים הקיימים ברשות המקומית, ולבעלי התפקידים הסטטוטוריים והאחרים המכהנים בה, ובראשם הנהלת העיר ומועצת העיר, ליזום, לתכנן ולבצע מיזמים למען תועלת ציבור התושבים שאותו הם משרתים – ואשר בחר בנבחרי אותה רשות, ללא הצורך לקבל אישורים מן השלטון המרכזי, אלא במקרים חריגים כגון: כשל חמור או שיתוק בהתנהלותה של רשות מסוימת, שאז יש לשלטון המרכזי כלים להתערבות (למשל: מינוי חשב מלווה וכו').

יש, אפוא, להתיר לרשות מקומית 'נורמטיבית' (ולמוסדותיה הנבחרים) להחליט לבדה ובאופן עצמאי לבצע פרויקטים ללא הצורך בקבלת אישורים מראש מהדרג הממשלתי. ועד למתן עצמאות מלאה, ראוי יהיה לאפשר לרשות "עצמאות" בפרויקטים מוגדרים, למשל, פרויקטים של התייעלות אנרגטית, חדשנות, איכות והגנת סביבה וכיוצ"ב פעילויות בנכסים השייכים לרשות (גם אם לתקופות ארוכות) וללא צורך לקבל אישור מהשלטון המרכזי. השלטון המרכזי יכול להגדיר מראש פרמטרים מסוימים לרשות המקומית כיצד לבצע את אותן התקשרויות ולפקח על יישומם בפועל, אך מכאן ואילך יש לתת לרשות המקומית עצמאות ואוטונומיה מלאות על ביצוע פרויקטים חשובים וחיוניים.

לפרטים נוספים בעניין מאמר זה הנכם מוזמנים לפנות למחלקת משפט מנהלי, מכרזים ושלטון מקומי: עו"ד איתן רוטשילד eitanr@gkh-law.com

משרד גרוס ושות' הנו אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, המונה למעלה מ-220 עורכי דין. למשרד התמחות ופעילות ענפה בתחומי המשפט המסחרי, ובין היתר בתחום מיזוגים ורכישות, שוק ההון, הייטק והון סיכון, בנקאות, מימון, נדל"ן, ליטיגציה, תחרות והגבלים עסקיים, אנרגיה ומימון פרויקטים, תשתיות, משפט מנהלי, מכרזים ושלטון מקומי, איכות סביבה, קיימות – ESG וקלינטק, קניין רוחני, דיני עבודה ומיסים.

מידע בחוזר זה מיועד ללקוחות משרד גרוס ושות' וידידיו. כל המידע הנכלל בחוזר זה הינו בבחינת מידע כללי ותמציתי בלבד, ואינו מהווה חוות דעת או ייעוץ משפטי. על המשתמש לקבל עצה מקצועית נפרדת לכל פעולה משפטית או אחרת בקשר לנושאים שנדונו בחוזר.